אני אוהבת את קול הבס שלך

כשאתה שר לי גבוה בגיטרה

כשכל שריר בפנים שלך מתאמץ

ונראה שעוד רגע הרגש פורץ

אני אוהבת את הדברים בהם אנחנו דומים,

אותן שאיפות, אותם פחדים.

ושכמוני, אתה היחיד בעולם

שלא שותה חם.

אני אוהבת את הדברים בהם אנחנו שונים,

איך במיטה שלך יש חוקים

ובמיטה שלי ישנים כלבים וחתולים.

אני אוהבת את מי שאני איתך,

שמחה. בטוחה.

אני יודעת לדבר ואתה יודע להקשיב

על בעיות בלימודים, על עבר שמכאיב.

ואני אוהבת לשמוע כשאתה מתחיל לספר

על דילמה בעבודה, על שיחה עם חבר.

אני אוהבת את מי שאני כשאני איתך.

אני אני לידך.

ואני אוהבת איך שבלי לדעת,

אתה שואל, אומר ועושה את כל הדברים הנכונים

ומצליח לגעת

בי

במקומות המוגנים.

אני אתחיל ואומר שאני בדרך כלל כותבת רק כשרע לי, זו פשוט הדרך שלי לפרוק.

בפעמים היחידות שאני כותבת כשטוב לי, זה תמיד מרגיש לי ילדותי. אבל הפעם הרגש חזק ממני ורציתי לשתף:

אני שוכבת על המיטה שלך

מתבוננת בך יושב מול המחשב,

שר לעצמך שירים שרק אתה אוהב.

וכמעט ולא שמתי לב

לאושר שהתגנב

והציף אותי.

אתה שולח לי הודעה ומספר

על הופעה שהלכת עם חבר

וכמה היה לך חסר

הראש שלי על הכתף שלך

כשאתה מלא בשימחה.

רצית שארגיש אותך.

והחיוך שלי נולד מבפנים

ומכה שורשים.

אתה שר לי בשפה אחרת

שיר ילדים מטופש

וכל מה שמוכר לי בך

הופך פתאום חדש

וימים שלמים אני מסתובבת,

מחייכת לעצמי ברבים

ומזמזמת איזה שיר ילדים

בשפה של אחרים

שלך.

ובין ליטוף בשיער וחיבוק מתוק,

ימים של ביחד ולילות של צחוק

לאט לאט, ובבת אחת

שני עולמות מתמזגים

ואני אוספת לי את כל אותם הרגעים

של אושר.

בערב,

אתה אומר לי לכבות את האור,

לעשות מקלחת,

ולרדת לך לפני שאני הולכת לישון.

אני מסתכלת מחוץ לחלון

ונרדמת.

בבוקר,

כשאני לא רוצה לגמור את מה שניסית להתחיל

אתה אומר שאולי אנחנו צריכים להיפרד

אני מחייכת

אתה שואל למה אני צוחקת

ואני אומרת

אתה מעדיף שאני אבכה?

בצהרים,

אתה מתקשר

ואומר שאתה לא יכול יותר

ושאתה מתגעגע

ועושה רשימה של כל מה שאתה יודע

ולא יודע

עלי.

אתה לא יודע כלום.

אני משתתקת קצת אחרי שאני מתחילה לדבר

כי אין לי את המילים להסביר לך

שאני עדיין חושבת על מישהו אחר.

בערב,

אתה אומר לי לכבות את האור

לעשות מקלחת

ולרדת לך לפני שאני הולכת לישון.

אני מסתכלת מחוץ לחלון

ומקווה להיעלם.

מקווה להיעלם קצת לפני שאירדם

ולא לרדת יותר

לרמה של מישהו אחר

לך.