הביקורת האהובה של באז

משחקי הכס: ספר ראשון - מהדורה מחודשת

אומר את האמת, קצת יומרני מבחינתי לכתוב על סדרה שכל העולם קרא בנשימה עצורה, אולם דירגתי את הספר כבסדר בלבד, ואסביר, כיצירה הוא אדיר בהחלט, אך הפריע לי ממש דבר אחד קצת מראשית הקריאה, הטוויסט, אין טוויסט מכיוון הדמויות, ההכרות שלי עם האנשים והחוויה שלי עם כל אחד מהם, יש לי ציפייה להתחבר לדמות ושהיא תבגוד בי ופתאום תהפוך עורה ותתגלה דמות האדם שמוכן להקריב עבור הזולת אפילו, כשטן, כערפד בהתגלמותו, אני רוצה לחוות כל תחושה שהטבע יכול להעניק לי, להתרגש, לשמוח, להיפגע, ולצאת עם אנרגיות חדשות מהקריאה. וזה חסר לי מאד. העלילה מפתיעה, אבל לא הדמויות, האנשים, השותפים לה והיוצרים אותה. סרסיי מרשעת מתחילה ועד סוף, טיריון כנראה יחיה לעולם, אולי עוד אפגוש אותו, אדארד ימות במחיר השקפותיו וחוסר הגמישות שבו, כמובן שלדעתו אין זה כבודו העומד על הפרק כי אם כבוד האדם והמלכות.אפילו סאנסה, אריה, ג'ון שלג ודאניריז טאראגריין. הרעים רעים מהתחלה, הטובים טובים לעולם ומשלמים מחירים, רוב ככל הדמויות מקוטלגות מיד, למי אתחבר ומי אחכה שייפול. אבל הפילוסופיה שיש בספר מצוינת, ההשראה גם היא יוצאת מן הכלל, אחרי כל קטע של דאני חששתי לטבוע באדרנלין, האמוציות שג'ון שלג מחולל בי אדירות, שוק של אנרגיה, מוסר, חדות ופרופורציות בהסתכלות על החיים. היה לי כיף, אבל אם עוד לא התחלתם, יש הרבה לפני!!

2 אהבו