הביקורת האהובה של אטלס

הלוואי והיה פה נורמלי

וואו הספר גרם לי להרגיש משהו שלא הרגשתי בתור אחד שלא חווה שירות קרבי, ובטח שלא בתוך מלחמה - קשה להבין מה עובר על האנשים בחזית, ועל הסובבים אותם לא פחות. הספר גורם לך פתאום להבין. הוא לקח אותי למסע קצר שבו הסתכלתי מעיניים של נערה לוחמת על המציאות של השנים האחרונות, והמילים שהיא כתבה הצליחו להדהד בתוכי, דבר שלא חשבתי שיקרה לי. ניכר מאוד שמעבר לתמה המרכזי שהוא כמובן המציאות האבסורדית של המלחמה בישראל, מעבר לתהיות ולתיאורים הכואבים על אנשים שהלכו ולא יחזרו, מעבר לזכרונות השירות - אתה מבין שהשירים הם של נערה, שעוברת מסע התבגרות אל החיים של הגדולים, דבר שכל אחד יכול למצוא את עצמו בו, בשלב כזה או אחר של החיים. מי מאיתנו לא זוכר את השאלות והתהיות שכולנו שאלנו בתקופת ההתבגרות לפני שנים רבות, בצל המציאות הישראלית אבל גם בכלל כבני אדם שסה"כ מנסים להבין מה עושים על כדור הארץ. השאלות האלו, עם הזמן נשחקות ונקברות תחת עור מחוספס ואדיש שאנחנו קוראים לו "בגרות". הכותבת מעזה לשאול מחדש את השאלות האלו, שהן הבסיס המחשבתי הכי חשוב של חיינו, והיא תעורר אותן בלב שלכם גם מחדש. מה אנחנו עושים פה? מה חשוב בחיים? למה? האם המציאות היא גזירת גורל או שאפשר לשנות אותה? האם יש תקווה? ומסביב לכל זה, עוטפים את השורות גם נושאים כמו אהבה, אמונה, עצמאות, חברה ומגדר. הכל כתוב איכשהו בריאליסטיות ובתמימות בו זמנית. מקווה שהספר יעורר בכם מה שהוא עורר גם בי, מומלץ בחום לכולם

2 אהבו