" פעמיים הפוך בבקשה . חלש , הכי טוב לי . הפוך חזק עושה לי כאבים בקיבה שלי , בבקשה הפוך חלש . אה , ותעשה בטייק אוויי . אני יודעת שאני לא לקוחה קלה , אבל זאת אני , כך נולדתי וכך אמות . "
יוחי הייתה כמו כולם , עוד לקוחה בבית הקפה העמוס אך הפינתי " מילקה " שבצפון הרחוק בארץ ישראל . יוחי הייתה בחורה איתנה , שהחיים לוקחים אותה ומובילים אותה רחוק מכאן אל עבר האופק הרחב שיש לשמיים להציע . יוחי אהבה את החיים . החיים היו בשביל יוחי מפלט מהדירה השחוקה שבה גרה בצפון תל – אביב , אותה דירה שקבלה בירושה מסבתה האהובה שנפטרה בטרם עת , החיים היו הרפתקניים ומלאי עומק עבורה , אין דרך קלה להסביר מה היוו לה החיים . יוחי בת 28 , בת יחידה לאביה ואמה . אביה הוא דוקטור למשפטים באוניברסיטה נחשקת ואמה עקרת בית .
יוחי אהבה במיוחד את החתולה שלה , מיכאלה , אשר אימצה אותה מהרחוב כשהייתה גורה קטנה בת יומיים .
זה היה ה 24 בספטמבר , יום סתיו חמים , ממש לפני ראש השנה . יוחי חשבה כי כבר אין כל סוף לחיים האלה וחשבה כי אם תסיים אותם נשמתה תסוג מהקרקע ותעבור לעולם טוב יותר .
" יוחי !! "
" יוחי !! "
" מה ? "
" שכחת את הקפה שלך , את פה חולמת כבר כמה דקות , את מעכבת לי את התור , לא כל העולם חג סביבך . "
" אה , תודה רבה . עבר עליי יום קשה , אתה לא רוצה לדעת מה עבר עליי היום "
(עצירה בבית הקפה )
בית הקפה עצר מלכת , הגיע תורי לספר לכם את הסיפור של יוחי שלנו . היי , אם לא הכרתם אותי , אני הוא המלאך של יוחי , כן , שמעתם נכון , אני מלאך כרגע . לכל בן אדם בעולם שלנו מוצמד מלאך קטן ששומר עליו מפאת השטן . התפקיד שלנו קצת קשה אך הוא מספק . בחזרה לסיפור עכשיו .
יוחי הלכה לה מבית הקפה באיטיות רבה , נזהרת מפזיזות שלא ישפכו לה כוסות הקפה שהזמינה . הפזיזות באה מהשטן , נכון ? . לפתע , נשמע צלצול טלפון , זה היה השיר שיוחי הכי אהבה . Karma Chameleon ומי הופיע על הצג , אם לא אמה היחידה , שדאגנית נורא , תמיד שואלת לשלומה ומנדנדת לה מתי תביא הביתה גבר חדש , אבל יוחי היא לוקחת את עניין הזיווג לאט לאט , החבר הקודם שלה נהרג בתאונת דרכים כשהיה רכוב על אופנוע כדי להפתיע אותה לכבוד יום השנה שלהם .
" יוחי , את יודעת שהשנה את אצלינו , נכון ? "
" כן , אמא , מה להביא לארוחת החג ? "
" נחת ממך יהיה הכי טוב לי , ואולי גם סיר של קציצות יעזור "
" טוב , מה תרצי מתנה לחג ? "
" מתנה , מי צריך מתנות , המתנה שאלוהים הביא לי זאת את "
" בטוח שאת לא רוצה משהו ? "
" לא , יוחי שלי , אני בסדר "
זה היה כבר ארבע אחר הצהריים , ויוחי הלכה אל דירתה השחוקה בצפון תל – אביב . יוחי לא אמרה דבר שנותרו לה שעתיים נסיעה באוטובוס עד דירתה , היא לא טיפוס שמתלונן הרבה , כבר ידעה שתגיע הביתה בסוף היום . בדרך לתחנת האוטובוס עברה את הכביש וראתה קבצן , הוציאה מכיסה הקטן שטר של חמישים שקלים ונתנה לו , ובנוסף נתנה לו את הקפה שהזמינה . פניו של הקבצן התמלאו מאושר , כאילו נחת עליו המזל ונישק את יוחי לדרך צלחה . יוחי לא שמה לב לשעה ופספסה את האוטובוס שמיהר גם הוא לתחנה הבאה . יוחי לא התבאסה , הרי היא לא טיפוס שמתלונן , וחיכתה לאוטובוס הבא . זה היה עוד יום סתיו חמים , ממש לפני הימים הנוראיים שבין ראש השנה ליום הכיפורים ויוחי שלנו , הגיעה לביתה בשש ושלושים ישר לחתולה שלה , מיכאלה הקטנה .
" מיכאלה , אני בבית . מיכ , מיכ ? איפה את ? "
הבית ריק , אין קול ואין עונה , רק היא והעולם השוקק .
" מיכאלה ? , את פה ? "
" אני ממש דואגת , השמיעי קול מיכאלה ! "
אה , פתאום היא מגיעה לחדר השינה שלה , בדירתה השחוקה מאבק ופיח , ורואה את מיכאלה נאנקת מכאבים . מיכאלה לא הייתה כזו זקנה , היא רק בת שלוש , אבל כולם יודעים שהיא לא נראית בת שלוש . אלו היו השניות האחרונות של מיכאלה בחיים , יוחי רצה אליה בבכי ואמרה לה בשקט : כל האור מזמן הלך לו , אל תלכי פתאום גם את , בואי אמא , בואי אמא , שבי איתי עד שאגדל , בואי אמא , בואי אמא , שבי איתי עד שאגדל . מיכאלה הסבה את ראשה וחייכה אליה ואז עיניה נעצמו לעד . יוחי נבצרה בדירתה השחוקה עד הבוקר שלמחרת , זהו היה היום הקשה ביותר בחייה של יוחי , אבל אין מנוס מהמוות , הרי הוא אורב לכל אחד בפינה , מחכה לרגע הנכון ובא כמין ענן ירוק ומגעיל ולוקח את נשמתינו בשנייה אחת , משאיר את קרובינו ואת חברינו בהלם עד המוות הבא , זהו מעגל החיים .
עבודתם של המלאכים היא קדושה , מטהרת את הגוף כל לילה מחדש ומכינה אות הנשמה לדיון עם אלוהים למעלה בשמיים . כפי שאני מת כבר עשרים שנים אני עושה את העבודה הזו , כך אלוהים אמר לי לעשות . אך אין דבר , אני מרצה אותו בדברים שלמים ובמעשים טובים . הופ , הופ ויוחי מסודרת , רק צריכה קצת אבק כוכבים והיא נקייה כחדשה ליום הבא . אה , נגמר לי האבק , מה אני אעשה עכשיו ?
אם פתאום , מלאך יופיע , אל חדרי , יבוא בלאט , בואי אמא , בואי אמא , ותראי אותו גם את , אל תלכי , בואי אמא , ותראי אותו גם את . ביי בי , מיכאלה , היית לי כאם ואחות , היה שלום בגן העדן של החתולים למעלה .
בוקר חדש עלה על כוכב ארץ , עם עת ציוץ הציפורים יוחי אצה רצה לבית הקברות לקבור את מיכאלה . הקברן היה המום , הרי חיות לא קוברים בבית עלמין של בני אדם , אך הקברן היה איש חכם , לימים נודע , כי אלוהים שפר עליו ונתן לו זכייה בלוטו ב 180 מיליון שקל , זו הייתה ההגרלה היחידה לרגל חגיגות המאה של עריית תל אביב . הקברן הציע ליוחי ללכת אל הגבעה הסמוכה ולחפור בור קטן , לקחת אבן גדולה ולשים על מיכאלה כמו מצבה . יוחי שמעה לדבריו ועשתה מילה במילה , קודם לקחה עת חפירה ומצאה מקום מתחת לעץ התמרים שכל כך אהבה , החלה בחפירת בור קטן אורכו שלושה מטרים ורוחבו שניים , מצאה אבן במקרה ליד העץ ושמה אותה כמצבה . בין רגע החלו הדמעות שבתוכה לצאת החוצה ואמרה איזו תפילה שהמציאה באותו רגע וכך עזבה את בית הקברות בבכי רב . יוחי הייתה אדם טוב לבריות ונתנה שם למקום , מיכאן , כי שם מיכאלה רצתה לסיים את חייה , מתחת לעץ התמר .
החיים התאכזרו אל יוחי במידה , בשל שהמלאך השומר שלה שם בטעות את אבק האבדון במקום אבק הכוכבים . לפעמים גם מלאכים טועים , לא רק בני אדם . אין מה לעשות , אמרה יוחי ורצה לתפוס את האוטובוס הראשון לדירתה השחוקה לשבת שבעה לרגל מותה של מיכאלה . באוטובוס 77 בני אדם ישבו ורק יוחי אחת עמדה לה , הרי אנחנו יודעים שיוחי היא בן אדם טוב . הנסיעה לא לקחה לה הרבה זמן , ומיד הגיעה , הפלא ופלא , במין איזה קסם מופתי אל דירתה השחוקה בצפון תל – אביב .
דירתה השחוקה של יוחי הייתה מאובקת מאבק ומריחה פיח שחור משחור , קירות הדירה כתומים וסגולים ורק חלון אחד היה בדירה , חלון גדול וצבעו לבן , על החלון הייתה צורה של + וסגירתו הייתה קשה , אך יוחי התרגלה , הרי היא חיה לבדה כעת . יוחי לא אהבה את הריח שהיה בדירה והחליטה לפתוח את החלון , נשמע קול חריקה של דלת החלון ונכנס אוויר צח כיין , כמו בירושלים העתיקה . יוחי נשמה לראשונה לרווחה , והחלה בסידור הדירה לבואם של הקרובים . הכינה שולחן עם מטעמים מארץ מולדתה , פרסה את המפה הלבנה היחידה שהייתה לה , ואילו הקרובים לא באו .
שעה ,שעתיים , שלוש שעות כבר חלפו ויוחי נשארה לבדה בדירתה השחוקה , בינתיים החל האוכל להתקרר והדמעות שוב יצאו מעיניה של יוחי , אך יוחי למדה לא לפחד בחייה , כי מי שמאמין לא מפחד .
גלינ גלונג , פעמון הדלת צלצל , יוחי נרגשה ורצה לפתוח את דלת הדירה וגילתה שאין שם אף אחד . חזרה למקומה , ושוב לאחר דקה שוב צלצל פעמון הדלת , שוב יוחי התרגשה וקמה לפתוח את דלת הדירה , והפעם חיכה לה בחור בן גילה , נראה טוב , ועל חולצתו רשום : א .ד . גורדון – האיש בשבילך . פניה של יוחי התמלאו מאושר , ומיד נזכרה באותו קבצן ששמחה אותו , הזמינה אותו להיכנס אל ביתה הצנוע והציעה לו לאכול ולשתות כיד המלך משולחנה העמוס ממטעמים . האיש אכל ושבע , ולפתע שאל אותה : מי את ? . אמרה לו יוחי : אני יוחי , מי אתה ? האיש הצביע על חולצתו . חולצו הייתה משובצת פסים , כחולים ואפורים . יוחי אמרה בנימוס צר לי שלא הכנתי יין כדי להרוות את צימאונך אך איני במיטבי היום , כפי שאתה רואה , החתולה שלי נפטרה אתמול בערב ורק היום השכם בוקר קברתי אותה . אנא סלח לי , כי משאלתי לא התגשמה וכעת אני לבד , בלי אף אחד . האיש ניגש אליה ואמר בקול חריש : אל דאגה , אני פה בשבילך .
הערב ירד על פני כוכב ארץ , האנשים כבר הלכו לבתיהם ורק יוחי נשארה עם א . ד. גורדון לבדה בדירתה . יוחי הרגישה כי פתאום השמיים מחייכים אליה , פתאום הכול יחלוף ויהיה בסדר . יוחי אהבה לשיר ואהבה יותר מכל את א. ד. גורדון . ובדיוק בחצות הליל ,נשמעה אזעקה וסירנה רעשה בכל ארץ ישראל , העירה את כל תושביה ומלאו האנשים פחד כי עמד לבוא המשיח , לגאול את ארץ ישראל ולהשרות שלום בין כל המדינות ששוכנות בכוכב ארץ . השמיים היו שחורים , כצבעו של הפחם , ונתמלא ענן אפור , סופה החלה עד שבאה כרכרה עשויה מזהב ובקול תרועת השופר של יום הכיפורים בא הגואל . ברקים ורעמים הוציא מידיו וספר את אנשי ארץ ישראל : אחד , שניים , שלושה , ארבעה עד שהגיע לאחרון האדם ואז אמר : משם באתי , מתקרות השמיים כדי לתת לכם את בשורת אלוהים . ארץ ישראל לא תחיה בפחד מול אויבותיה אלא תהיה ארץ השוכנת שלום , ארץ הדוגלת בשוויון וארץ שכל אזרח יכול להרגיש בה ביתו . יוחי פחדה , עיניה נמלאו אימה ופניה נהפכו לסיד , אך א . ד. גורדון הרגיע אותה ואמר לה : אני איתך . ענן ירוק הזדחל אל אדמת ארץ ישראל וראה את כול קורות חייהם של אנשי ארץ ישראל , כל מעשיהם היו כתובים בספר החיים . הענן שב והלך , שב והלך עד שהגיע ל א . ד. גורדון וראה בו את טוב ליבו ואמר : זה הוא האדם ! מיד , כל הסוסים שהסיעו את כרכרת הזהב באו למיקומו של האדם הזה ודלת הכרכרה נפתחה , הענן השיב את האדם וגם את יוחי אתו ושלושתם נסעו הרחק מכוכב ארץ אל תקרות השמיים ונעלמו כמין קסם מופתי .
דבר המלאכים הוא קדוש ונכתב בספר החיים של כל אדם עוד מילדות , ואצל יוחי , נכתב לה גדולות על כלל המעשים הטובים שעשתה בחיים ,זהו דבר המלאכים .
הארץ רעדה וגעשה כהר געש , ובין רגע בור נפתח באדמה ונזרקו לשם כל האנשים הרעים שעשו מעשים רעים , אין דרך חזרה מדבר המלאכים . אש ותמרות עשן שרפו את האנשים עד כלות אפר כי מן האפר באת ואל האפר תשוב . לאחר שעבודתו של המשיח שגאל את ארץ ישראל מן הרשעים הסתיימה הרוחות נרגעו , האדמה חזרה לקודמותיה ובוקר חדש עלה על כוכב הארץ שלנו לשנים רבות של שלום . המשיח נעלם והשאיר אחריו עולם יפה יותר .
בינתיים , יוחי והאדם הזה חזרו הפלא ופלא אל כוכב ארץ אך בשינוי קל עם עובר ברחמה של יוחי , מתנה מאלוהים על מעשיה הטובים שעשתה . דירתה של יוחי עברה שינוי מסיבי באותו הלילה ונהפכה לארמון אחד ענק שמתאים למלך ולמלכה כמו סיפור אגדה . לא עברו כמה חודשים וכבר העובר יצא מרחמה של יוחי ושמו בישראל היה : ירושלם , כי מירושלים תצא הבשורה לעולם .
והנה , עבר שבוע ועוד אחד , והשניים התחתנו להם . יוחי נעשתה האדם הכי מאושר בעולם , המלאכים אמרו את דברם , שירת הלל נקבעה להם ונדמה היה כי החיים הפכו להיות טובים . וכך הם היו , יוחי והאדם הזה חיו שנים של תקווה , אהבה ורגישות , כמספר השנים שהיה שלום בין כל מדינות העולם . הם גידלו את בנם , את ירושלם כמו צמח בר , והילד נהפך כבר לנער , ותפקידו בעולם היה מספר סיפורים .
ירושלם היה בחור יפה תואר , אדמוני , שיערו היה שופע מכל פינה , חסון ואף טוב לב כמו אביו . חוכמתו הייתה נרחבת בעולם הזה והעולם היה זקוק לו כמו מים . יוחי אהבה את בנה היחיד , והייתה שרה לו שירי הלל כי אלוהים שמע את תפילתה לטוב .
כעבור עשרים שנים של אושר ועושר , יוחי והאדם הזה התבגרו , כמין מעגל החיים והמלאך השומר עזר ליוחי בכל אשר פנתה , אין יום שיוחי לא שרה זמרה ואין לילה שיוחי לא ישנה על יד בעלה אשר אהבה אותו אהבת נפש טהורה .
היי , זה שוב אני , המלאך של יוחי , הרבה זמן לא כתבתי פה , כי לא קרה שום דהר רע ליוחי שלי , הצטיידתי בהמון אבק כוכבים ליוחי ולבעלה אשר אהבה . בינתיים התבגרתי והשכלתי בחוכמה וברגש , באהבה ובנתינה . בכל יום קפצתי לעולם לראות מה שלומם ולתת להם מתנה קטנה ולירושלם הקפדתי לתת את כל המתנות האפשריות שיש לי להציע . אין בי ראייה לאחור כעת , יש בי רק ראייה לעתיד . יוחי ובעלה אשר אהבה יחיו עוד המון שנים ביחד אם השטן לא ישנה את דעתי . זאת יוחי שלי , ואני , מה אני , המלאך השומר שלה .
היום יוחי בת 48 , פניה השתנו והקהו , עיניה נעשו קטנות ושפתיה הצטמקו , שיערה נעשה לבן כמו השלג , עורה נעשה מקומט אך ליבה לא השתנה . זהו יום ההולדת של יוחי ובעלה א . ד . גורדון נסע להפתיע אותה באופנוע חדש , קנה לה שוקולד שהיא אהבה , פרחים והמון פרפרי הלב הביא לה בשקית קטנה . הוא הצטייד גם בשקיק מטבעות זהב שרוכל נתן לו ליום הולדתה של יוחי . לאחר מסע הקניות , בעלה שם את קסדתו על ראשו ונסע לביתם המשותף שלא ידע רע מאותו היום שזעזע את כוכב ארץ . יוחי נעמדה כהרגלה ואפתה עוגות בריוש טעימות לכבוד המאורע , קנתה ענבים סגולים ועשתה מהם יין משובח , ערכה את השולחן המפואר בחליטות תה , שמה את המפה הלבנה , וחיכתה לבעלה אשר אהבה מכול כדי לחגוג את יום הולדתה .
שעה , שעתיים , שלוש , ארבע שעות חיכתה ובעלה אשר אהבה לא בא . האוכל החל להתקרר ובנה בא אליה ברגליים יחפות ושאל : איפה אבא ? מתי אבא בא ? לרגע חשבה יוחי כי פניו של ירושלם נראו כמו ציור סתמי אך ענתה לו : אני בטוחה שהוא יבוא , הוא פשוט מתעכב . הגיע עת ערב , ובעלה עדיין לא הגיע , זה היה ערב קריר , גשם כבד החל לרדת במפתיע ויוחי נעמדה קרוב לחלון כדי לראות סימנים לבעלה אשר אהבה . אך אין דבר , אין קול ואין עונה , רק היא ירושלם השולחן והגשם הכבד שבא . יוחי נשכבה לישון , השאירה את השולחן כמו שהוא , עמוס מכל טוב , עיניה נעצמו . בחלומה ראתה יוחי את בעלה והיא אוחזים ידיים ואומרים את שבועת הנדר שלהם , מחייכים חיוך רחב ונותנים לכל אחד לנשום את אוויר הטבע , קוטפים תפוזים מן העצים ורצים בפרדסים אל עבר החופש , יוחי אהבה את החופש כמו שאהבה את החיים .
המפה הלבנה שהייתה על השולחן לא זזה ממקומה , גם לא היין ואפילו לא עוגות הבריוש . הכיסאות נותרו ריקים מאדם , רק מחכים שישבו עליהם אנשים כדי לאכול . בעלה של יוחי לא הגיע , לא שב מן הגשם הכבד שהיה באותו הלילה . זהו סופו של א . ד . גורדון , על מצבתו נרשם : היית לי כבעל וכחבר , לא אשכח אותך לעולם . אוהבת , יוחי .
הבוקר שאחריו היה בוקר קודר עבור יוחי , יוחי החלה לבכות ולא שבה עוד לחייך מאוותו היום . הלכה יוחי מחזיקה בבעלה המת אל הקברן בבית העלמין ובקשה לקבור אותו קבורה הולמת לאדם צדיק . הקברן היטיב עימה וקבר את בעלה אשר אהבה באדמה רכה מהגשם של אתמול . ההספד היה מרגש עד דמעות , יוחי בכתה וגם ירושלם , בנה היחיד פרץ בבכי באותו רגע . מעתה נשארו שניהם כנגד כל העולם . לטוב ולרע , באושר ובעוני , שינהם מול כל העולם .
גם הצער בא לפעמים בחיים , החיים הם לא דבש מתוק , גם הם מצליחים להפתיע אותנו בחיי היום יום שלנו . הנה , עוד שבוע קשה עובר על יוחי שלי , איפה הימים הטובים של יוחי נעלמו לי ככה ?
המקלחת לא עזרה ליוחי להפטר מן העצב שפקד אותה פתאום , יוחי חזרה אל הארמון שלה בודדה ,אופסת כוחות להתחיל את חייה החדשים בלי בעלה . חיי עצב לא מתאימים ליוחי , יוחי לא רצתה לחזור לימי הרווקות שלה , המוות הכה אצלה שלוש פעמים בחיים שלה ועדיין היא נשברת כל פעם מחדש .
הימים חולפים , שנה עוברת ויוחי לא מצליחה לעבור את הקושי בלי בעל , כל יום נראה כמו נצח בלעדיו , ירושלם , בנה היחיד התחתן ומצא אישה נאה המתאימה לו , ושניהם ערו לגור הרחק ממנה . מרחק של כמה אוטובוסים לאישה בגילה הוא כבר קשה לנסוע . ליוחי אף פעם לא היה רישיון , היא לא נהגת טובה במיוחד , פעם נתקעה עם מכונית בעץ ומאז אמרה שלא תנהג יותר .
ולפתע , כמו מין שום מקום , כשהכול נראה רע וחייך לא נעשו טובים , הקסם קורה ואלוהים מחליט להציל אותך מהבוץ אשר טבעת בו למקום טוב יותר , כדי שאתה תחיה חיים טובים אתה קודם צריך לחוות רוע ומשם לצמוח ולעוף כמו עוף החול .
וכששמע ירושלם שאימו נעשית חולה בנפשה הציל אותה מאובדנה ולקח אותה תחת חסותו עד שהבריאה , יוחי התחזקה ושבחה את ירושלם ואת אלוהים על כך ששוב עשה עימה חסד והחיה אותה מחדש .
" להתראות עולם אכזר שחייתי בו , שלום לעולם חדש
חייתי בך כמו פרח נובל , אך כעת אני חזקה
אני , ציפור נפש , יודעת כרגע
שהחיים חזקים מכול ואין דבר שיכול לפגוע בי שוב
אשב ואחיה את תפילת האלוהים
תחת עץ התמר שמיכאלה אהבה כול כך "
יוחי נסעה באוטובוס הראשון שראתה אל בית העלמין כדי לראות מה שלום מיכאלה , החתולה שכול כך אהבה לפני עשרים ואחת שנים . היא לא ביקרה אותה זמן רב , למעשה , מאז שמתה לא ביקרה אותה . מעניין מה איתה , אמרה ? . יוחי ידעה וזכרה איפה קברה אותה לפני עשרים ואחת שנים , והלכה בעקבות ריח התמרים . הגבעה נשארה אותה גבעה אך קברה של מיכאלה נהרס עד כליל מרוב אי תחזוקה של הקבר . יוחי ניסתה לתקן ולהסביר למיכאלה שבזמנים טובים היא לא חשבה עליה ורק עכשיו שהתחזקה , נחה עליה דעתה לחיות במקום הזה , תחת עץ התמר , אך מיכאלה לא שמעה אותה . יוחי נשארה לבדה .
-סוף-
נכתב לפני 6 שנים
