סיימתי השבת את הקריאה ואני חייב לציין את הכתיבה המשובחת. למרות שהספר לא קצר, לא קשה לקרוא אותו, פרט אולי למונולוגים הפילוסופים שהם ארוכים מדי. הספר די דיסטופי למרות התקווה שהוא משאיר בסוף. יש בו גם כמה דמויות משנה טובות וטראגיות שגם מהמוות שלהן צריך ללמוד משהו. מעבר לסיפור, ממליץ למבוגרים לקרוא את הכתיבה הפילוסופית נטו של ראנד, שהיא קשה יותר וזורמת פחות, פשוט כי היא מסבירה ומפנה לספר בהזדמנויות רבות. הקריאה הנוספת מסבירה את מה שנראה כפנטזיה ואיך הוא אמור לעבוד במציאות. היא ליברלית אמיתית וימין קיצוני כלכלי. בהתייחסות שלה לספר, היא מפרגנת לאנשים שבזכותם יצא הספר ושהם די הדמויות שבספר. אזהרת ספוילר: יש לדעתי, שלושה פערים רציניים בין המציאות לספר: הראשון, מציאות אזור קטן ועשיר שיכול לקיים אוכלוסיה באופן עצמאי. אנחנו יודעים שאפילו רוסיה, סין או ארה"ב לא מסוגלות לקיים את עצמן רק באמצעות המשאבים שיש בשטחן. סיפור העיפרון של מילטון פרידמן הוא דוגמה מעולה. השני, כח האדם שנדרש לייצור מכונות מורכבות. אולי האחים רייט, יכלו לבנות מטוס קל, אבל לבנות מטוס סילון, לא מספיק איש חכם ליד מכונה. גם לא עשרה. השלישי, המחסור בארכי נבל, כזה שהוא נבל אבל גם כשרוני. כל הנבלים שלה הם חסרי כישורים שמתברגים לתפקידי ניהול עם מעט מאוד ידע מקצועי. הם מפספסים את הפניה לאהובתו של ג'ון גאלט בנאום, וכך מפספסים את הקשר לדאגני. מעבר לזה, יש כיסוי טוב של דמויות, רוב הגיבורים הם אנשים שצמחו מלמטה ועשו חייל בזכות הכשרון שלהם. רוב הנבלים, גם אם הם תעשיינים, הם כאלו שהגיעו לתפקיד בזכות קשרי הון שלטון, או שהם פשוט נולדו למשפחה הנכונה והוצנחו לתפקיד. פקידי השלטון, אנשים בינוניים שהגיעו לשם כדי שלא יפריעו לאלה שהיו לפניהם וכשאלו הלכו, נשארנו עם הבינוניים שלא מבינים איך העולם עובד. יש כמה דמויות טובות עם סוף טראגי. וכמובן שהעיתונות/תקשורת לא תורמת שום דבר חיובי, כמו בחיים עצמם. עוד על כך, בבידור עד מוות של פוסטמן.

4 אהבו