טיפות כאצבעות קטנות נוקשות על החלון, וריח של אדמה לחה ודשא רטוב נכנסים דרך הפירצה הצרה. בין האופקים נוצץ לו ברק, ורעם מתגלגל בצחוק מרושע הלועג לכאבי.

אני זזה ונעה על הסדינים, מורידה ומעלה את השמיכה על גופי הרועד. מה יהיה הלילה? האם תשחק אתה בשוטרים, בחיילים או דווקא תגדע חיים של אזרח? מי זה יהיה היום? קומנדו או מגב? גולני או נחל? דמעות שוטפות את פניי כנהרות העולים על גדותיהם,והווילון רוקד וואלס עם המשב הקר מעל ראשי.

בבקשה, בבקשה תתן לכולם לשוב רק היום הביתה בשלום. תן לאמא להתפרק בחיבוק על בנה, ולאבא לנשק את מצח בתו. תן לילדים לרוץ אל עבר האם, תן להם לקפוץ בשמחה על האב. אל תיקח אף אחד היום, זה לילה יפה מדי. לא לצער ולכאב יצרת אותו, אלא למחילה ולתשובה. לא לתוגה ולשכול ציירת עננים צמריריים אלו, אלא לחלומות ולתקוות. בבקשה, רק היום.

נכנסת לדיווחי החדשות. הם נכנסו לג'נין, הם מבצעים מעצרים בחברון.

הבוקר עולה, וקרן אור מגרדת את זגוגית החלון בעצלתיים.

"אין נפגעים לכוחותינו"

ברוך השם,אפשר ללכת לישון