"צעצועים" הוא ספר שיריו של רמי גבעוני הראשון הרואה אור בדפוס ובדיגיטל. המסר העיקרי בדבריו הוא כי ביקורת כשלעצמה אין בה די לחולל שינוי וכי במקביל יש להציג חלופה, שהיא בעלת חשיבות עליונה ותנאי הכרחי לתחילתו של תהליך ולהגשמתם של שינויים בפועל.
לדעת המחבר זה המקום וזה הזמן לחולל שינוי בשיטת הבחירה ובמבנה הממשל הנהוגים בישראל, שכן לדבריו, ברור כי רק שיטה פוליטית לקויה מיסודה מייצרת עבריינים רבים כל-כך - נשיאים, שרים וראשי ממשלה.
מחבר "צעצועים" מאמין בייתכנותם של שינויים אוניברסליים כתהליך מובנה ומתמשך - ולדעתו למען האצת הגשמתם יש לשחרר את הקורא מאזיקי המוכר, להביאו אל מחוזות החזון, ולשאתו בכול כובד המשקל על כנפי המציאות הראויה ביותר הניתנת לנגיעת הדמיון. הוא רואה בכך את המפתח לשער שבקצה המנהרה.
"האביב הישראלי" משמש מוטיב מיטב שיריו ומתוך כוונתו לגייס את הציבור לפעולה הוא מכנה את תוכן מסריו:
"הוראות הפעלה".
נכתב לפני 7 שנים
מְחַשְּׁבִים מַסְלוּל מֵחָדָשׁ
כָּל אָדָם, כֻּלָּנוּ, עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ
הַחַיִּים הַיּוֹם אֶת הָאֶתְמוֹל וְהַשִּׁלְשׁוֹם
מִתְבַּקְּשִׁים לְחַשֵּׁב מַסְלוּל מֵחָדָשׁ
וּלְסַמֵּן נְקֻדּוֹת צִיּוּן לְמָחָר יָשָׁר וּמְאֻשָּׁר.
לְסִכּוּמוֹ שֶׁל עִנְיָן,
לְכָל מִי שֶׁיַּצִּיעַ אוֹ יִטְעַן
שֶׁאֵין לְפָנֵינוּ שׁוּם בְּרֵירָה
מִלְּבַד סְטָטוּס קְווֹ שֶׁל מִלְחָמָה
שֶׁאֵין דֶּרֶךְ אַחֶרֶת לָשִׂים קֵץ לָאַלִּימוּת,
אֶעֱנֶה וְאֹמַר בְּוַדָּאוּת
שֶׁכָּל בַּעַל שֵׂכֶל יָשָׁר, בַּעַל מַצְפּוּן, בֶּן תַּרְבּוּת
לְלֹא הֶבְדֵּל מִין, דָּת, גֶּזַע אוֹ מוֹצָא
יַסְכִּים רַק לִסְטָטוּס קְווֹ שֶׁל שָׁלוֹם בַּר-קַיְמָא
וְשֶׁאֵין בָּעוֹלָם הַזֶּה מַנְהִיג, פַּרְלָמֶנְט אוֹ מֶמְשָׁלָה
הַפְּטוּרִים מִלַּחְתֹּר לְכָךְ מִכָּאן וּלְהַבָּא!
נכתב לפני 7 שנים
הַרְשָׁאָה עַצְמִית
אִם לְמַעַן שָׁלוֹם עוֹלָמִי
יֵשׁ לֶאֱסֹר עַל גְּבָרִים לְהַנְהִיג
וּבִמְקוֹמָם אֶת הָאִשָּׁה לְהַמְלִיךְ
וְאִם לְמַעַן שָׁלוֹם עוֹלָמִי
צָרִיךְ לְפַנּוֹת אֶת יְרוּשָׁלַיִם הַבִּירָה
וְעַל כַּנָּהּ כְּאַנְדַּרְטָה לְהוֹתִירָהּ
וְאֶת יְרוּשָׁלַיִם הַחֲדָשָׁה
לִבְנוֹת עַל הֶהָרִים סְבִיבָהּ
וְאִם לְמַעַן שָׁלוֹם עוֹלָמִי
דַּי בְּאָדָם אֶחָד שֶׁיַּאֲמִין
כִּי בְּכָךְ מִתְמַצָּה כָּל יִעוּדוֹ –
אֶתְגַּיֵּס מִיָּד לְשַׁכְנְעוֹ וּלְעוֹדְדוֹ.
אֲנִי מַרְשֶׁה לְעַצְמִי לוֹמַר:
מוֹרַי וְרַבּוֹתַי,
אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ בִּמְסֹרֶת אָבוֹת,
בְּטוּחָנִי, עַד קֵץ הַדּוֹרוֹת
אַךְ טוֹב מִכָּךְ
בְּוַדַּאי לֹא יִצְמַח.
אֲנִי מַרְשֶׁה לְעַצְמִי לֵאמֹר
פַּעַם אַחַר פַּעַם
כִּי נְבִיאֵי הַזַּעַם
אֵינָם נְבִיאֵי אוֹר.
אֲנִי מַרְשֶׁה לְעַצְמִי
לְהַאֲמִין בִּתְמִימוּת
כִּי אֵין שׁוּם נְחִיצוּת
בְּחֻרְבָּן נוֹסָף כְּהַקְדָּמָה לַגְּאֻלָּה –
הִיא בָּאָה כְּשֶׁרוֹצִים בָּהּ, מִבְּחִירָה.
אֲנִי מַרְשֶׁה לְעַצְמִי לִקְרֹא:
אָנוּ צוֹעֲדִים עַל חֶבֶל דַּק מֵעַל תְּהוֹם
הֶעָתִיד הַמְּיֻחָל מִתְגַּבֵּשׁ בִּתְמוּנוֹת וּבְמִלִּים
בְּשִׁירִים, בִּסְפָרִים, בְּעִתּוֹנִים, בְּמַחֲזוֹת וּבִסְרָטִים.
אֲנִי מַרְשֶׁה לְעַצְמִי לְהַכְרִיז:
אֵין צֹרֶךְ לוֹמַר כָּל מָה שֶׁחוֹשְׁבִים
וְלֹא צֹרֶךְ לִכְתֹּב כָּל מָה שֶׁאוֹמְרִים
וְאֵין חוֹבָה לִקְרֹא כָּל מָה שֶׁכּוֹתְבִים
וְאֵין חוֹבָה לִזְכֹּר כָּל מָה שֶׁקּוֹרְאִים
וְלֹא כָּל מָה שֶׁזּוֹכְרִים
הֶכְרֵחִי לִמְסֹר לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים.
נכתב לפני 7 שנים
שׁוֹבְרֵי שְׁתִיקָה
בִּזְכוּתָם קוֹל הַמַּצְפּוּן לֹא נָדַם
בּוֹקֵעַ צָלוּל מִבַּעַד לַדְּמָמָה
וְאֶת מְקוֹמוֹ מְפַנֶּה
הָרַעַשׁ הַצּוֹרֵם כְּצִיר חָלוּד
הַקֶּרֶן בּוֹהֶקֶת כַּחֲדָשָׁה
זוֹרַחַת חֲדָשׁוֹת לִבְקָרִים
שָׁנָה אַחַר שָׁנָה
שׂוֹרְדִים הָרְדוּפִים.
הֵיכָן שֶׁהַגְדֵּרוֹת פְּרוּצִים
וְהַגְּבוּלוֹת אֵינָם בְּרוּרִים
מִתְרַסְּקִים הַקּוֹדִים
בַּדֶּרֶךְ לַנְּפִילָה.
נוֹקִיר אֶת שׁוֹמְרֵי הַסַּף –
אֶזְרָחִים אַמִּיצִים!
הַבּוּשָׁה נְתוּנָה דַּוְקָא לַשּׁוֹתְקִים
לִמְגוֹנְנֵי הָעַוְלָה הַמְּגֻנִּים.
נכתב לפני 7 שנים
תּוֹדָה רַבָּה
תּוֹדָה רַבָּה
מִכָּל הַלֵּב
עַל הַמַּחֲלָה
עַל הַכְּאֵב.
עַל הַזִּקְנָה שֶׁקָּפְצָה
תּוֹדָה רַבָּה.
עַל הַנֵּכוּת, עַל שֶׁפֻּטַּרְתִּי,
רֹב תּוֹדוֹת עַל שֶׁכָּשַׁלְתִּי וְנָפַלְתִּי
עוֹד תּוֹדָה עַל שֶׁלֹּא נֶעֶצְרָה הַנְּפִילָה
וְלֹא נִגְמְרָה. הָיְתָה סִבָּה טוֹבָה
לְכָל כְּאֵב, דּוֹם שֵׁינָה וְקֹצֶר נְשִׁימָה,
לְהִדַּרְדְּרוּת הַגּוּף וְהַנְּשָׁמָה.
אֲנִי כְּמוֹ אַרְצִי:
טָעַמְנוּ מִן הַתְּהוֹם
יָרַדְנוּ שְׁאוֹלָה אֶל פִּי
תַּחְתִּיּוֹת שְׂטָנִיּוֹת
וְתוֹדָה רַבָּה אַף עַל כָּךְ.
מָה טוֹב שֶׁהִגַּעְנוּ
לְאָן שֶׁהָיִינוּ
וּלְאָן שֶׁנַּגִּיעַ – מִכָּאן.
נכתב לפני 7 שנים
סָח מַהְפָּךְ
הַדְּבָרִים חֲמוּרִים,
מְדַבְּרִים בְּעַד עַצְמָם:
לֹא אֵלֵךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים
לֹא אֵשֵׁב בְּמוֹשַׁב לֵצִים
לֹא אֶעֱמֹד בְּדֶרֶךְ חַטָּאִים.
מֵטִיחַ וּמַבְטִיחַ אֲנִי:
הַדְּבָרִים חֲמוּרִים,
מְדַבְּרִים בְּעַד עַצְמָם.
הַסֵּדֶר הַיָּשָׁן מִתְנַפֵּץ לִרְסִיסִים
כְּבָר אֵינוֹ רֵלֵוַנְטִי וְאֵינֶנּוּ יָשִׂים.
עַל סֵדֶר חָדָשׁ אֲנִי כָּאן סָח –
מְצִיאוּת מִשְׁתַּנָּה, מַהְפָּךְ,
שֶׁבָּהּ הַכְּמִיהָה לְקֵץ הָאוֹטוֹפְּיָה
תַּהֲפֹךְ זֶה מִכְּבָר לְקוֹנְצֶנְזְיָה.
נכתב לפני 7 שנים
נִפְעָם מֵהַמְּצֻפֶּה
נִפְעָם מֵהַגָּלוּם בָּאֶפְשָׁרוּת
שֶׁל קַבָּלַת מַשְׁמָעוּת
נְגִיעָה בַּמַּהוּת
זְמַן הִתְגַּלּוּת.
הֲרֵי לֹא אֶפְשָׁרִי שֶׁיִּהְיֶה מָה שֶׁהָיָה
הֲלֹא הַמְּצִיאוּת מַחֲרִיבָה אֶת עַצְמָהּ
לֹא אֶפְשָׁרִי שֶׁנּוֹתִיר לַדּוֹר הַבָּא
אֶת הַפִּגּוּר שֶׁהַמְּדִינָה סוֹחֶבֶת עַל גַּבָּהּ.
לְתִקּוּן אֲיַחֵל
לְמַעֲנוֹ אֶתְפַּלֵּל
וְאֶתְמוֹגֵג מִשִּׂמְחָה כְּשֶׁנִּגָּאֵל
מִבֹּקֶר וְעַד לֵיל.
נכתב לפני 7 שנים
יֵשׁ חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ
אֲשֶׁר עַל כֵּן
בָּאתִי לְבַשֵּׂר
כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ יְלָדַי –
בְּנִי וּבִתִּי,
כִּי יֵשׁ חָדָשׁ
תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ.
מִתְחַדֶּשֶׁת הַמְּדִינָה
מִתְחַדְּשִׁים חֻקִּים
וַאֲחֵרִים נִמְחָקִים.
הַחֶבְרָה זְקוּקָה לִמְשַׁמְּרִים
וְלֹא פָּחוֹת – לִמְחַדְּשִׁים
לְחוֹקְרִים עַתִּידוֹטוֹפִּים
לְפָחוֹת כְּמִסְפַּר הַהִיסְטוֹרְיוֹנִים.
וְאִם זֶהוּ נְתִיב הַגְּאֻלָּה
אוֹ כָּל נָתִיב אַחֵר לָהּ,
לְהַרְבּוֹת חֵקֶר אוֹדוֹתֶיהָ וְלָלֶכֶת בִּנְתִיבָהּ
אֲנַחְנוּ לֹא נִתְמַהְמַהּ.
נכתב לפני 7 שנים
בִּרְכַּת הַדֶּרֶךְ
מֵעוֹלָם לֹא הָיוּ רַבִּים כָּל כָּךְ
תְּלוּיִים בָּאֶחָד הַיָּחִיד וְהַמְּיֻחָד.
וְאָנֹכִי לְעַצְמִי אֲבַקֵּשׁ מִכְּבוֹדוֹ
אֶת בִּרְכַּת הַדֶּרֶךְ בְּצֵרוּף הַסְכָּמוֹת
נכתב לפני 7 שנים
