(ילדה

אל תאכלי ילדה

אולי תהפכי לשמנה

ואז לא קבלי בחברה)

שטויות

זה לא יכול להיות

הפרעות אכילה זה כבר לא באופנה

לכולם היה

וזה כבר מזמן נגמר

ואם תקיאי

אז! לא תתקבלי בחברה

(ילדה

אל תבכי ילדה

למרות שאת חושבת שיש לך גוף של שמנה

וזה שאת מכוערת בכלל לא מוסיף

אז את יודעת מה?

יש לך סיבה לבכות ילדה)

מה פתאום גוף של שמנה

את ממש מתאימה

הנושא כבר חפור למדי

אז למה שלא נגמור את העניין

(ילדה

פקחי עיניים ילדה

תסתכלי

על כל מה שקרה

אחרי שסיימת

עם האי אכילה

את חושבת שזה נגמר?

את חושבת שפה נגמר הדבר?)

איזה דבר ואיזה נעליים

אם תרעבי

אאכיל אותך כפליים

ואם תקיאי

אביא לך כדורים

בואי רק נסתיר זאת מהשכנים

יום יום מאז שהיה קטן

חשב הברנש מה לעשות ביצירותיו

האם לצייר ככה או ככה

ומה לצייר בכלל?

היה הוא יושב בגינתו ומעתיק את הנוף

כמו שכבר עשה פעמים רבות

אבל מה שעלה על הקנבס הוא כבר ראה רבבות

לפעמים התסכול היה גובר

ואת הקנבס היה שובר

אך לפעמים

כשישב וחשב שעות על שעות

ימים על ימים

שנים על שנים

היה רואה על הקנבס את אותו הדבר

ויום אחד

כשהברנש כבר היה בוגר

חברתו נכנסה בדלת

ואת הדלת הייתה טורקת

כי כעסה נורא על חוסר צומת ליבו

אז הברנש לקח השראה

וניסה להביע את הכעס על הקנבס

אך מה שיצא

היה אותו הדבר

חשב הברנש רבות על לוותר

אך תמיד המחשבה חיזקה אותו

שבסופו של דבר

ימצא את המוזה

ומספר ימים לאחר מכן

גופתו נמצא במדרון ההר

קשה היה לכולם להאמין

שאיש כמו הברנש היה יכול להעלים

את עצמו מפני העולם

וחברתו לשעבר

הסתכלה על ציוריו

ומה שהיא ראתה

לא היה אותו הדבר

הנמלים החרוצות

לא מפסיקות

ולא עוצרות

תמיד ממשיכות

עובדות עם מטרה חדורה ללא הפסקה

מצאת החמה עד לצאת הנשמה

שבעה ימים בשבוע

אחת אחרי השנייה הן מתהלכות בשורה

אותו קצב הליכה

הנמלים יודעות מה זו עבודה