1. ילד מעצבן

רובם אומרים שהייתי ילד מעצבן ברמות אחרות.
הייתי שואל על כל דבר - למה?
ובתגובה לתשובות המחורטטות הייתי משיב בשאלה נוספת, אבל למה?
"למה את ואבא התגרשתם?" - כי זה לא הסתדר
"אבל למה זה לא הסתדר?"
יום אחד אפילו שאלתי את המורה ביסודי "למה את דווקא מורה?"
מתפלל אקראי בכותל "למה אתה מתפלל לקיר ולא לאלוהים?"
או נערה ברחוב שחיכתה בתחנה האוטובוס "למה את עצובה?" תוך כדי שאמא שלי מביטה בה בהתנצלות.
הדבר המשותף לכל סיומי השיחה היה אותה התשובה של שלוש נקודות רועשות וחסרות אונים בעל פה... וילד בן 4 שפותח בשביתת רעב או אקט מחאתי יצירתי אחר עד שיקבל תשובה שתספק אותו.
ולא, לא עניין אותי איך ימצאו את התשובה, אני לא אוכל עד שהיא לא תגיע.
אל תשאלו אותי למה..כי כזה הייתי, ילד מעצבן.
עברו השנים, התבגרתי ושאלת ה"למה?" המסורתית והצעקנית עזבה ממזמן והשאירה אחריה רק מזכרת אחת קטנה ושקטה בהרבה,
את סימן השאלה.

נכתב לפני 9 שנים ו-7 חודשים