כמה טוב שאף אחד לא מבין ששמי הוא רומפלשטילצקן

בת 26 מאי בים

היה היה טוחן עני אבל הייתה לו בת יפה. והנה אירע שנזדמן לו לשוחח עם המלך וכדי להקנות לעצמו חשיבות, אמר לו: "יש לי בת שיודעת לטוות קש לזהב."
אמר המלך לטוחן: " זוהי אמנות הנושאת חן בעיני. אם כדבריך בתך כל-כך מוכשרת, הבא אותה מחר לארמוני, אז אעמיד אותה בניסיון."
כשהובאה אליו הנערה, הוליך אותה לחדר שכולו מלא קש, נתן לה גלגל טוויה וסליל ואמר: "עכשיו גשי לעבודה, ואם במשך הלילה לא תטווי את הקש הזה לזהב, יהיה עלייך למות." אחר-כך נעל בעצמו את החדר, והיא נשארה בתוכו.
ישבה בת הטוחן האומללה ולא ידעה את נפשה וכל עצה לא מצאה. לא היה לה כל מושג איך טווים קש לזהב וחרדתה הלכה וגברה עד שלבסוף פרצה בבכי. אז נפתחה בבת-אחת הדלת ופנימה נכנס אישון קטן ואמר: "ערב טוב, העלמה הטוחנת, מדוע זה תבכי כל-כך?"
"אח," ענתה הנערה, "עלי לטוות קש לזהב ואינני יודעת איך."
אמר האישון: "מה תתני לי אם אטווה את הקש לזהב?"
"את הענק שלצווארי." ענתה.
לקח האישון את הענק, התיישב אל הגלגל וחוט, חוט, חוט, סובב שלוש פעמים והסליל התמלא. אז הרכיב סליל חדש וחוט, חוט, חוט, סובב שלוש פעמים וגם הסליל השני התמלא, וכך נמשך הדבר עד הבוקר, כל הקש נטווה וכל הסלילים נתמלאו זהב. עם זריחת השמש כבר הגיע המלך, וכשראה את הזהב, השתומם ושמח, אבל ליבו נעשה רק יותר חמדן לזהב. הוא הכניס את בת הטוחן לחדר אחר מלא בקש, שהיה גדול הרבה יותר, וציווה עליה לטוות גם את זה בלילה אחד, אם חייה יקרים לה. הנערה לא ידעה מה לעשות ובכתה, אז נפתחה גם הפעם הדלת והאישון הקטן הופיע ואמר:" מה תתני לי אם אטווה לך את הקש לזהב?"
"את הטבעת מאצבעי," ענתה הנערה.
האישון לקח את הטבעת, התחיל שוב לרשרש בגלגל, ועד הבוקר טווה את כל הקש לזהב זוהר. המלך שמח מעל לכל שיעור למחזה, אבל עדיין לא שבע זהב, הכניס את בת הטוחן לחדר גדול עוד יותר מלא בקש, ואמר: "את זה עלייך לטוות עוד הלילה: אם יעלה הדבר בגורלך, תהיי לי לאישה." אמנם היא הייתה בת טוחן, אבל עשירה ממנה לא אמצא בעולם כולו. כשהייתה הנערה לבד, בא האישון בפעם השלישית ודיבר: "מה תיתני לי אם אטווה לך את הקש?"
"אין לי עוד דבר שאוכל לתת לך." ענתה הנערה.
"אם כן, הבטיחי לי שכשתהיי מלכה, תתני לי את הילד הראשון שלך."
"מי יודע מה יהיה," חשבה בת הטוחן.
ובמצוקתה לא הכירה דרך אחרת להיעזר בה. אם כן הבטיחה לאישון מה שביקש והאישון טווה בעבור זה עוד פעם את הקש לזהב. כשבבוקר בא המלך ומצא מה ששאל, קיים את הנישואין איתה, ובת הטוחן היפה הייתה למלכה. אחרי שנה הביאה לעולם בן יפה ולא הוסיפה כלל לחשוב על האישון: אז לפתע הוא הופיע בחדרה ואמר: "עכשיו תני לי את מה שהבטחת." המלכה נבהלה והציעה לאישון את כל אוצרות הממלכה, אם יניח לה את הילד. אבל האישון אמר: "לא, יצור חי יקר לי מכל אוצרות העולם."
אז התחילה מהלכה לבכות ולייבב כך שהאישון ריחם עליה. "שלושה ימים אתן לך זמן," אמר,
"ואם תדעי עד אז את שמי, תוכלי להחזיק בילדך."
המלכה חשבה במשך כל הלילה על כל השמות ששמעה אי-פעם ושלחה שליחים על פני כל הארץ שיחקרו מקרוב ומרחוק אילו עוד שמות קיימים. כשהגיע האישון למחרת, היא החלה בקספר, מלכיור, בלשאצר,
ואמרה את כל השמות שידעה לפי הסדר, אבל על כל אחד ואחד מהם ענה האישון: "זהו לא שמי." ביום השני שלחה לברר בבתי השכנים איך קוראים לאנשים שלהם, ואמרה לאישון את השמות הבלתי רגילים והמוזרים ביותר: "אולי שמך הוא חיצלע או ירך-כבש או שרך-רגל?" אבל הוא ענה תמיד:"זהו לא שמי." ביום השלישי חזר השליח וסיפר: " לא יכולתי למצוא שמות חדשים כלשהם, אבל כשהגעתי להר גבוה בקצה היער, במקום שהשועל והארנב מברכים זה את זה בלילה טוב, ראיתי בית קטן ולפני הבית בערה מדורה וסביב למדורה קפץ אישון קטן ומגוחך, דילג על רגל אחת וצרח:

"היום אני אופה, מחר אטבח,
ומחרתיים לי אקח
את בנה של המלכה;
אח, כמה טוב שאיש לא מבין ששמי הוא רומפלשטילצקין!"

תוכלו לשער בנפשכם כמה שמחה המלכה כששמעה את השם וכשמייד אחר כך נכנס האישון פנימה ושאל: "ובכן גבירתי המלכה, מה שמי?"
תחילה שאלה: "שמך קונץ?"
"לא."
"שמך היינץ? אולי שמך הוא רומפלשטילצקין?"
"השטן אמר לך זאת! השטן אמר לך זאת!" צרח רומפלשטילצקין ומרוב כעס בעט ברגלו הימנית עמוק כל-כך באדמה, עד שחצי גופו שקע בה, אחר כך תפס בזעמו ברגלו השמאלית בשתי ידיים וקרע עצמו לשניים.

+ עקוב אחרי

» מדף הספרים

דף המעקב של כמה טוב שאף אחד לא מבין ששמי הוא רומפלשטילצקן