קשה לתאר את ההרגשה שלי לגבי ספרים. זה פשוט.. כל כך.. לפעמים אני בוכה בחושך כשאני מבינה שאני לא אוכל לקרוא את כל הספרים שהייתי רוצה. הלוואי, שהייתי יכולה לשתות שוקו ולקרוא כל החיים שלי. אני שונאת לגמור ספר (בכללי, לגמור ספר טוב זה אחד הכואבים..) ואז לקלוט שיש חיים מחוץ לדפים, שאין מחנה חצויים, או בית ספר לקוסמים, או יצורים קסומים ואנשים מרושעים, נסיכה עדינה ונסיך אמיץ, מבוך לרוץ, וחידות לפתור, נשיא צחור כשלג וכלא קטנטן. אני לא כל כך יודעת איך לגמור..אז..זהו. לכו. בי.