1. מאוחר מדי להטלה חוזרת

היקום של חיינו,
בתור הזבוב היחיד והזבוב ברשת
הוא בסך הכל
צד של קוביה.
אם ברגע ההטלה
רוח אחרת היתה לוחשת,
כל היקר לנו
לא היה אפילו
עפר של אשליה.

נכתב לפני 11 שנים ו-2 חודשים

2. נשימה

עצרו!
שאפו אוויר.

אל תרוץ לקרוא לפני שתנשום
אל תקראי מהר יותר משהלב מסוגל לפעום.
אל תזדרזי לקלוח עם הנחל -
אלא האטי אותו לזחל.
ראי לפתע
כמה שונה הוא נראה
גם הוא, כמו הכל, לא מתחיל מנקודת המוצא.

אל תמהרי להגיד 'זה לא ברור! שטויות!'
אל תבקש את התשובה ל'על מה זה אמור להיות?'
עליך להבין שאין פה חידה
אין תשובה שאפילו היוצר ידע
אין נכון וטעות, אין ניקוד.
תשער!
ובמקום תשובה יש אינספור ובמקום עוד קורא, גם אתה היוצר.

קראו שוב הכל
מההתחלה
שורה בשורה
מילה במילה.
את העט שהקיזה את הדיו
את העץ שמת עבור הדף
בית הרעיון
יְקוּם הדמיון
את כל אשר נחשף.

ואז,
בכתם דיו יש תמונה
בשטויות אקראיות יש בינה.
מה שרציתם לזרוק ולצחוק
גרם למשהו להפסיק לשתוק,
לפתע אין אקראיות אלא סדר
ראיתם רק כמה שורות
אך קראתם לא פחות מסֵפֶר.

וכעת,
התרחבו לכם מעט העיניים
אינכם על פני האדמה
אם כי מתחת לשמיים.
רומנטיקה נמצאת בכל מקום
לא רק לפני הנשיקה
ויופי נמצא מעבר
למלתחה של המלכה.
יש אושר בעצב
ועצב אינו דיכאון
יש הרבה יותר צדדים לחרב
ואפשר גם לצעוד המון
רק מבעד לחלון.

ומה הלאה?
באנו לקרוא שיר אבל יצא לנו הרבה יותר לקבל
ניהלנו שיחה עם עצמנו - עם היקום!
(היש בכלל הבדל?)
וכבר אין לנו צורך בחריזה ובמילים בכדי לקרוא שיר
יש אין-סוף שירים באטום הכי כהה ובאופק הכי בהיר.

נעצור!
לפני שהרגע יספיק לחלוף
ננשוף...
לפני שליבנו יתחרה שוב בתוף,
הנחו ביחד נקודה
אבל לא על הסיום היא מעידה -
יש עוד כל כך הרבה מעבר לחוף
ושום דבר - אינו נגמר
בסוף.

נכתב לפני 11 שנים ו-3 חודשים

3. עצובים הימים

עצובים הימים
אשר רואים אדם לסיבוב נוסף
ושום דבר אינו שונה בו
מלבד שיער מוכסף

נכתב לפני 11 שנים ו-4 חודשים