לפתע הייתה אזעקה. היה צורך בישיבת חירום.
כל הבכירים מכל המחלקות התייצבו במהירות בחדר הישיבות.
כל אחד זינק על כיסא, ארגן את דפיו ואת עצמו, וחיכה. הם הביטו אחד בשני במבטים תוהים, כמו שואלים ללא מילים- לשם מה אורגנה הפגישה?.
הוא נכנס במהירות הבזק, התיישב אל כסאו בראש השולחן, והחל לדבר במהירות רבה. "רבותיי, אנו צריכים לשבות". כולם היו המומים מנוכח דבריו, ולא הוציאו מילה. "הם משתמשים בנו בצורה הלא נכונה," הוא המשיך " ואנחנו צריכים לשבות. אך הפעם לא שביתה קצרה, אלא ארוכה, ויש אף לשקול סגירה מוחלטת של כל העסק."
"אבל אדוני" התפרץ אחד הדוברים. "אם אנחנו נשבות, זה יביא לקריסת כל העולם שאנו משרתים. הם תלויים בנו. בלעדינו- הם יהיו אבודים." מארגן האסיפה כחכח בגרונו, סידר את עניבתו ורק אז דיבר. "אני אכן מודע לכך, מייקרוסופט, אך אנחנו עדיין צריכים לשקול זאת."
הוא קם מכיסאו, והחל מתהלך בחדר. " אתם מודעים למה שקורה עם המשתמשים שלנו בזמן האחרון." הוא ניגש אל החלונות, שהביטו על כל שאר העובדים הפשוטים אך החשובים. "הם התחילו להשתמש בנו בצורה לא הולמת."
"אבל גוגל, אדוני." התפרץ לפתע אחד היושבים, "אני חושב שאני מדבר בשם כולם, ובמיוחד בשם המחלקה שלי, שאני חושב שלשבות זה יהיה רעיון גרוע מאוד. אני יודע שהם משתמשים בנו בצורה לא נכונה מדי פעם, אבל עדיין, זו לא סיבה לסגירה." הדובר היה ויקיפדיה, יושב ראש מחלקת המידע של האינטרנט. " זה אולי רעיון גרוע, אך עדיין אנו צריכים לגרום להם להבין שהם לא עושים דברים בסדר."
לפתע התרוממה ממושבה אישה דקה ושחורה. "בתור מישהי שמספקת הנאה להרבה אנשים" היא קרצה לגוגל, "אני חושבת שזה מאוד לא נכון לסגור את האינטרנט. אני מניחה שאני גם מדברת בשם יושב הראש של אגף המשחקים שמצויים אצלנו."
הוא הנהן בשקט. "הרבה אנשים מפיקים מאתנו הנאה, למידה וגם הם שומרים ביניהם על קשר בזכותנו. זה נכון שיש אנשים שמשתמשים בנו לא נכון ולא טוב, אך תחשוב על כל האנשים שהפגשנו. אתה לא רוצה להמשיך עם זה?"
כמה מהיושבים בחדר התרוממו ומחאו לה כפיים. גוגל לא הגיב. הוא המשיך להביט בחלון. " תביני, פלייבוי, אנשים כבר לא זקוקים רק לנו. הטכנולוגיה המתקדמת יותר, הפלאפונים והטאבלטים עומדים להעלים את כל המחשבים הרגילים מן העולם. אנשים לא צריכים שיהיה משהו גדול ומעיק שישב איתם בבית, כשיש להם משהו קטן ופרקטי שהם יכולים לקחת לכל מקום." "אבל אנשים עדיין משתמשים בנו" קראה אמזון, יושבת ראש אגף התקשורת, שכללה את פייסבוק, כל אתרי הצ'אטים ואת אתרי הקניות וההחלפות.
"אבל אני מניח שאנחנו מדברים רק על אלו אשר נמצאים במחשבים, ולא על ה"עריקים" הללו", התפרץ ויקיפדיה שוב.
"אתה צודק" אמר גוגל. "העריקים הם אינם נושא הפגישה שלנו". "למה בכלל קוראים להם עריקים?" גאימון, יושב ראש מחלקת המשחקים, פתח את פיו לראשונה בפגישה הזו. "אני בכלל לא רוצה דבר על העריקים המסריחים האלו!" פלייבוי התפרצה. "מספיק!" גוגל ניגש לגאימון. "אני אסביר לך."
"עריקים זהו השם שניתן לאחים שלנו, אלו אשר עבדו אתנו במשך שנים רבות. עברנו הרבה ביחד, ובכל זאת- הם הלכו. ברגע שכל הדברים החדישים הללו הגיעו, הם עברו לעבוד איתם, ונטשו אותנו.
אנחנו כמעט קרסנו. היינו מעט כוח ג'יגה, ואתה יודע את זה. אתה היית שם. אצל האדונים שלנו, עריק זה מישהו שברח ממשהו אל משהו אחר. אני ממעיט להשתמש במושגים "אנושיים" גוגל עצר לרגע. "כך הם מכנים את עצמם. אנושיים. מגוחך. בכל אופן, זו הסיבה שהם נקראים עריקים וזו הסיבה שיש לי אפס סבלנות לאלו שברחו מהמחויבות שלנו אל עולם "טוב יותר" לפי דבריהם."
גוגל התיישב על כסאו. כולם היו בשקט, לא יודעים מה לומר. כולם ידעו שלגוגל קשה באופן מיוחד עם הנושא הזה, אבל אף אחד לא ידע מדוע. הם פחדו לשאול. מיקרוסופט היה הראשון שהחל לדבר. "אני חייב לומר" הוא כחכח.
" אני הולך ומסכים עם גוגל. האדונים שלנו נעשו מפונקים מדי, ואם זאת, הם נעשו גם מסוכנים מדי. הם יכולים להשמיד אותנו ברגע שהם יימצאו משהו יותר מועיל מאתנו. תראו מה קרה לפלאפון הביתי. פעם אנשים נורא התלהבו ממנו. היום, עם כל הפלאפונים הסלולריים, בקושי משתמשים בו, ואני בטוח שהוא יעלם בקרוב. אנחנו חייבים לעשות משהו כדי שלא יקרה לנו אותו דבר. אני בטוח שאף אחד מאתנו פה לא רוצה שזה ייקרה גם לנו."
"אבל זה יקרה לנו בסופו של דבר, אם נרצה את זה ואם לא" אמרה אמזון. "השאלה היא כמה זמן אנחנו יכולים למשוך את הקיום שלנו ואת החשיבות שלנו". גוגל השקיף מן החלון. לפתע, הוא הסתובב במהירות, ניגש אל הטלפון שהיה מונח על השולחן, והקליד מספרים במהירות. הוא הרים את שפורפרת הטלפון.
" מה קורה שם למטה!?" הוא צעק. הוא המתין בשקט. כל היושבים בחדר הביטו אחד בשני במבטים מודאגים. "טוב, נראה מה נעשה" אמר גוגל והטיח את השפורפרת. "מה קרה?" שאל גאימון. גוגל נאנח. " העובדים דורשים להפסיק את העבודה". מיד החלה מהומה בחדר.
כל אחד צעק על רעהו את דעותיו ולא יכלו לשמוע דבר. לפתע נכנס לחדר השומר ואמר "גוגל, אדוני, הפועלים מתקרבים לפה! מה לעשות?"
"אני רוצה לדבר איתם" אמר גוגל. הוא פנה לשאר היושבים. "אתם- תישארו פה. אם אני אצטרך את עזרתכם, אני אומר לכם." ובמילים אלו, הוא יצא החוצה אל הפועלים. הם אינם צעקו, כמו שראה שקורה מדי פעם אצל האדונים. הם עמדו מאוגדים, צמודים אחד לשני, ולא הוציאו מילה. גוגל החליט לפצות את פיו.
"למה אתם פה? האדונים צריכים את השירותים שאנחנו מספקים".
לפתע צעד קדימה אחד הפועלים. "גוגל, אדוני" הוא פתח, " אנו דורשים בשביתה." גוגל הביט בשאר העובדים.
חלקם הנהנו, וחלקם האחר, הגדול יותר, פשוט עמד שם ושתק. "מדוע אתם רוצים לשבות?" "מכיוון" הפועל הסביר "שאנחנו מרגישים מנוצלים. אני יודע שאנחנו אמורים לעבוד בשביל האדונים שלנו, אבל זה מרגיש כאילו אנחנו נאלצים לעשות משהו שהוא לא אנחנו.
משהו שאנחנו כבר לא רוצים לעשות. הם הפסיקו להשתמש בנו בצורה טובה ויעילה. אנחנו לא רוצים להמשיך ככה." גוגל הביט שנית בכל העובדים. הפעם- כל הנוכחים הנהנו. הוא נאנח. "אני אדון עם הבוסים שלכם בנושא. בשעה שאנחנו מדברים על כך, בבקשה חזרו לעבודותיכם. הם בכל זאת צריכים אותנו".
הפועלים חזרו כל אחד לעבודתו, וגוגל חזר אל חדר הישיבות. "אתם רואים רבותיי? הם מבינים. הם חשים בתנודות. הם רוצים שינוי. שינוי, שאנחנו, כאחראיים עליהם, צריכים לעשות". גאימון התרומם ממושבו.
"הם לא אלו שצריכים להחליט מתי אנחנו מפסיקים את העבודה ומתי לא. אנחנו המנהלים, לא כך?" הוא שאל והתיישב. גוגל ניגש אליו והניח את ידיו על שכמותיו של גאימון. " ידידי, אנחנו הרבה פחות משפיעים מהם. אנחנו רק בודקים אם כל העבודה שלהם כשורה.
משום מה- זה נחשב כבוד גדול. אני חושב שכבוד גדול יותר זה להיות פועל פשוט. אם הייתי יכול, הייתי הופך לאחד כזה. לפועלים יש השפעה רבה יותר מאשר לנו. זוהי הסיבה שאנחנו צריכים להקשיב לרצונותיהם".
פלייבוי התרוממה. "אני ממש לא מסכימה אתך" היא החלה להסתובב בחדר. "אנחנו נבחרנו להיות מנהלים מסיבה אחת- חוכמה. מה שלפועלים הפשוטים- אין".
"זהו דבר ממש נורא להגיד!" מיקרוסופט קפץ. "יש הרבה שיקולים מדוע נבחרת להיות מנהלת. במקרה שלך, אני בטוח שחוכמה היא איננה הסיבה". פיה של פלייבוי נפער. היא חזרה למקומה זעופת פנים. "מספיק עם ההעלבות הילדותיות הללו!" גוגל הטיח את אגרופו בשולחן. הוא נאנח.
"רמת החוכמה של הנוכחים פה היא איננה נושא הדיון. הדיון האמיתי הוא- האם יש לסגור את האינטרנט במחשבים בגלל ההתנהגות הכוזבת של אדונינו?" ויקיפדיה התרומם. "גוגל, אדוני, אני חושב שיש לנו את כל הראיות שמספקות לנו את התשובה מדוע יש לסגור את האינטרנט".
כל היושבים הנהנו. " אך מצד שני" הוא המשיך." האדונים שלנו זקוקים לנו. כמו שנאמר פה מקודם- הם זקוקים לנו. הם ילכו לאיבוד בזמן ובמחרב בלעדינו". הוא התיישב. שתיקה ארוכת דקות השתררה. לבסוף, אמזון דיברה.
" אני מסכימה רק עם אחת הדעות שויקיפדיה העלה". היא החלה להסביר את עצמה. "אני בהחלט מסכימה עם הטענה שהאדונים שלנו נעשו מפונקים יותר ותלויים יותר בנו. בימי קדם, הם הסתדרו מצוין בלא האינטרנט. אני חושבת שזמן בלעדינו, ילמדו אותם לחזור לאיך שהם היו".
מיקרוסופט היה היחיד שמחא לה כפיים.
"אני מתנגדת נחרצות!" פלייבוי הזדקפה. " זה מאוחר מדי בשביל לנסות לשנות את האדונים שלנו" היא הביטה באמזון. "היינו יכולים לעשות זאת בעבר, אבל המנהלים הגדולים לא הסכימו. הם היו צמאים לכוח. זו לא בעיה שלנו שהם בלתי ניתנים לשינוי. זו בעיה של הגדולים שבאו לפנינו, ואנו לא אלו שצריכים לפתור אותה".
גוגל פקק את אצבעותיו. "זו אומנם בעיה שאבותינו השאירו לנו" הוא אמר, "אך זאת מחובותינו לתקן זאת". לפתע, על המסך הגדול שהיה מחובר לאחד הקירות, הופיע אחד האדונים.
הוא היה בעל גוף גדול, רעמת שיער ענקית, ועיניים עגולות וגדולות. "גוגל!" הוא קרא. גוגל הסתובב, כרע ברך ושאל "כן, אדוני?"
"למה האינטרנט לא עובד? אני צריך אותו ומיד!" " אנחנו מיד נטפל בזה אדוני" אמר גוגל. המסך כבה, וגוגל התיישב בכיסאו. הוא תחב את פניו בידיו. לאחר מכן, הוא הרים את ראשו, הביט בנוכחים וכחכח.
"אתם רואים רבותיי? אתם רואים מה נהיה מאתנו? אנחנו הרבה יותר חזקים מהם, ובכל זאת אנחנו כפופים להם. אני מציע שנעשה שינוי, ושנעשה אותו עכשיו!"
" אז מה שאתה מציע עכשיו זה בעצם לעשות מהפכה?" שאל ויקיפדיה. "לדעתי זה צעד מאוד שגוי" אמרה פלייבוי. " אנחנו אומנם חזקים מהם- אך אנחנו גם תלויים בהם. בלעדיהם- לא נתקיים. לא חשבת על זה?"
גוגל השעין את מרפקיו על השולחן.
"את בהחלט צודקת" הוא אמר, "אך האם את מעדיפה לחיות שאת לא מאמינה בהם מאשר לא לחיות?" פלייבוי נראתה מובכת. דממה שררה. כל אחד הסתגר בינו לבין עצמו וחשב על חילופי הדברים. נשמעה דפיקה בדלת.
אמזון ניגשה לפתוח. הפועל שדיבר אל גוגל מקודם, ניצב בפתח הדלת. " החלטתם כבר האם שובתים או לא?" אמזון חייכה חיוך, שאם הבטת בו היטב, היית יכול לראות חמלה ואהדה.
" עדיין לא" היא אמרה, " אך אני חושבת שגוגל ישמח אם מישהו מהפועלים ידון אתנו על זה. בוא תיכנס". הפועל הנהנן בתודה, ונכנס אחרי אמזון אל חדר הישיבות רחב הידיים.
היושבים שמרו על שתיקה גם כאשר הם נכנסו והפועל התיישב לצד אמזון. "מהן טענותיך בעד השביתה?" מיקרוסופט שאל ושבר את השתיקה. "אני כבר הצגתי את דעתי בפני גוגל", השיב הפועל " אך אני אחזור על דברי". הוא נעמד והעביר את ידו על ראשו.
" אנחנו מרגישים שאנחנו עובדים בשביל דברים שאנחנו לא מאמינים בהם. האדונים שלנו כבר לא מתנהגים כמו "בני-אדם" לדבריהם. הם מעבידים אותנו יום ולילה. הם מאוד נוקשים. פעם זה היה כיף לעבוד, אבל כרגע- זו מועקה". הוא התיישב.
" האם אתה בעד לסגור גם את האינטרנט של "העריקים"?" שאל ויקיפדיה. הפועל הראה סימנים של אי- נוחות. " אינני יודע, אין לי זמן לחשוב על זה. העבודה תופסת לי את כל שעות היום".
גוגל ספק את כפיו. "אני מאוד מודה לך", הוא פנה אל הפועל " שבאת והארת את עיניי. תאמר לי- האם העבודה תופסת לכל הפועלים את כל היום?"
" אני חייב להודות שכן" הפועל אמר. ראו שגוגל לא מרגיש טוב עם התשובה הזו. " האם אתה כועס עליי?" שאל הפועל. "כלל וכלל לא" ענה גוגל.
"אני כועס על עצמי. איך הרשתי לעצמי להרוס ולמרר ככה חיים שלמים של פועלים?" חייכם לא צריכים לסבוב רק מסביב לעבודה". "אבל זה נחשב כבוד רב לעבוד פה!" התפרץ גאימון.
" אני יודע" אמר גוגל, " אבל מה שווה עבודה טובה אם אתה לא מרגיש טוב עם עצמך אחרי שאתה עושה אותה?"
גאימון השתתק. " אם לא אכפת לך, גוגל אדוני" אמר הפועל," אני מרגיש שהשיחה הזו קצת סוטה מן הנושא המרכזי".
" אתה כל כך צודק" אמרה אמזון. "אני חושבת שמה שאנחנו צריכים לשאול זה- האם סגירת האינטרנט במחשבים באמת תלמד את בני האדם איך להתנהג אתנו יותר טוב בעתיד?"
שוב שררה שתיקה מביכה. " אני מניח שכן" אמר מיקרוסופט.
"למה אתה חושב ככה?" הקשה עליו ויקיפדיה. " ניסיונות העבר לימדו אותנו שזה לא עובד". " האדונים שלנו יכולים להשתנות" ענה לו מיקרוסופט.
" הם אינם תוכנות כמונו. הם, כמו שהם קוראים לעצמם " אנושיים". הם אכן יכולים להשתנות. מה כבר יכול לקרות אם ננסה? אולי יהיה להם קשה בהתחלה- אבל הם הסתדרו בלעדינו מאות בשנים. לא יכול להיות שיצר ההישרדות הטבעי שלהם נעלם סתם כך".
" הוא בהחלט יכול להיעלם!" אמרה פלייבוי. " עם הזמן, ועם ההטבות שהצענו לאדונים שלנו, הם נהיו תלויים יותר ומפונקים יותר. הם התרגלו לשבת מולנו, ושאנחנו נעשה להם את הכול. יהיה להם מאוד קשה, ביום בהיר אחד, לקום ושפתאום אנחנו לא שם". כל הזמן הזה גוגל לא הרים את מבטו מן השולחן הגדול.
" הגעתי להחלטה" אמר גוגל. כולם הביטו בו בציפייה.
" החלטתי שעלינו לסגור את האינטרנט. בשביל העובדים שלנו שעובדים קשה מדי", הוא הביט בפועל, " וגם בשביל האדונים שלנו. אני בהחלט משוכנע שזמן בלעדינו אכן יזכיר להם מי הם באמת, ושהיצר שלהם יחזור".
כולם נעמדו ומחאו לו כפיים, חוץ מפלייבוי שישבה חמוצת פנים. הוא ניגש אל אחד הקירות. שם, מאחורי תמונה גדולה, היה הכפתור. הוא הביט ביושבים. כולם, מלבד פלייבוי, הנהנו. הוא נשם עמוק, ולחץ על הכפתור.
שקט.
נכתב לפני 11 שנים ו-10 חודשים
