תולדות הזמן
יוסף גרמון

יום השואה. 2014.

ללא ספק, זה היום הכי קשה בשנה.
ללא ספק, זהו הנושא הטעון ביותר שיש.
וללא ספק זהו היום, שכל הספקות על האלוקים עולים וגועשים.

איפה אלוקים היה בשואה?

לפני הכל, השאלה היא, איפה נמצא האלוקים מתי שיש לי כאבי ראש, איפה הוא מתי שאני צריך לשלם לרופא שיניים שמתעלל בי, אחרי שהשיניים התעללו בי. איפה הוא נמצא כשחיילים מתים במלחמה, איפה הוא נמצא כשאנשים סובלים, איפה הוא היה במצרים, איפה הוא היה באינקוויזיציה ואיפה הוא היה בפרעות ת״ח ות״ט.
וסתם ככה, איפה הוא פתאום נעלם לנו...
איפה, איפה ואיפה.

אחרי הכל, כשאני ארוויח בלוטו אני יצעק בגרון ניחר, יש אלוקים. כשאני אקבל במתנה מכונית חדשה אני יצפור במחווה לאלוקים. כשביתר ירושלים יכניסו גול, כולם יצעקו, יש אלוקים. מתי שאתאיסט יהיה במטוס והוא יפול, אך ברגע אחרון משומקום הוא ינצל בדרך ניסית, הוא יצווח ככרוכיא, יש אלוקים!

אז יש, או אין?

אולי אנחנו מאמינים בדת של זרתוסטרא שיש אלוקים של אור ויש אלוקים של חושך. יש את האלוקים הטוב ויש את הרע.
אנחנו מעדיפים את הגירסא המקוצרת: אלוהי האור וכל הדברים הטובים ו ז ה ו.

פעם קראתי בעיתון מקומי, ראיון עם האישה הזקנה ביותר. היא הייתה בגיל 117. שאלו אותה איך הגעת לגיל הזה, מה הסוד?
היא ענתה להם, כנראה שאלוקים שכח ממני.
אתם קולטים. אלוקים רק לוקח חיים, אלוקים רק עושה רע. מי נתן לך את החיים עד עכשיו? זה לא אותו אלוקים ששכח ממך?
לזקנה פתרונים.

התרגלנו לדמיין את אלוקים כאבא טוב ורחום. ומכאן, בכל דבר רע שקורה אנחנו מתפלאים איפה אלוקים. זה לא מסתדר עם הפיגורה שייצרנו לעצמנו.

היה אדם שאיים על ילדיו השובבים, השכם והערב, אם לא תטיבו את מעשיכם, יבוא האריה ויטרוף אתכם.
הם פחדו, אבל לא לזמן רב, אחרי שנה של איומים, יום אחד כשהאבא פצח בשירת האיומים, ענו לו הילדים, תביא אותו. נראה אותך.
האבא יצא מהבית, לבש מסיכה של אריה, נכנס לבית והחל לשאוג לכל עבר. הילדים התעופפו בכל רחבי הבית כי נפל פחד האריה עליהם. הצעקות הרקיעו שחקים וכמעט שהתקרחה נשמתם מהם.
האבא החליט שזהו, ויצא. לאחר דקה כשנכנס. התנפלו עליו הילדים, וסחו לו את כל הקורות אותם ואת פרשת האריה וכו.
מבין פרצי הבכי. שאלו אותו הילדים, א ב א. איפה אתה היית כשהאריה הגיע???

איפה היה אלוקים ? בשואה !

הוא עשה אותה!!!

למה? אנחנו לא תמיד מבינים!

(אגב, ואיפה היה האדם, בשואה? אנחנו לא מבינים את האדם. ורוצים להבין את אלוקים)

למה אם אצוטט את נילס בוהר על תיאוריית הקוואנטים, כל אחד ימלמל, פששש... עמוק מאוד.
תיאורייה שעל פניה נראית הזוייה.
החתול של שרדינגר, יכול להיות חי ומת באותה נשימה. זה נשמע הגיוני.
רוב העולם לא מתחיל להבין, אבל כולם מבינים שאי ההבנה שלהם לא מבטלת את התיאורייה.

למה כשמדברים על אלוקים, (נושא קצת יותר עמוק) כל מוכר פיצה כבר מבין אותו עד לנקודה האחרונה. כל אחד מדבר על האחד והיחיד.

אלוקים הוא לא טוב, או רע.
טוב ורע זה מושגים יחסיים שאנחנו המצאנו. אלוקים הוא אבסולוטי. המציאות שלו, לא תלוייה בשאלות שלנו.

אלוקים נמצא מעבר להגיון שלנו.

לפעמים עדיף לא להבין, מאשר למהר להסיק מסקנות מוטעות.

היה ״חכם״ שהגיע למלון יוקרתי ששילם בו על לינה אחת 500$, נכנס בארשת חשיבות. אך כמה דקות אחר כך, התחיל לצעוק ולהשתולל, גנבים, שודדים. על זה אתם לוקחים כסף. אין כאן מיטה, אין מזגן, אין טלוויזיה ואין כלום וכו. אמר לו הפקיד אדוני אל תרתח, זה סך הכל המעלית.
העולם הזה, לא מושלם. הוא מלא בצער וכו. אין לנו דרך להבין את הכל. אנחנו רק במעלית.