להנות בה
"הסיפור הוא כזה, קצת חשוך היום ולא נספיק להגיע לרכבת", לחשתי על אוזנה הרכה מבעד לחוטי שערותיה אשר התפתלו על תנוך אוזנה הרך והלבנבן והפיצו ריח נעים וחמקמק. הפנתה מבטה אלי. יופיה לא היה ניתן להתעלמות או הדחקה, וככל שהשפלתי את מבטי לרצפה לא יכולתי שלא להכנע לתחושה המשכרת והמהנה של להביט בה. עם זאת בכל חלקיק שניה שבו עשיתי זאת, ידעתי כי אני מכלה את שארית כוחותיי. כוחות שעוד נותרו לי ומאפשרים לי שלא להתאהב בה. מבט עינייה המתקתק עורר בי תחושת צריבה אשר הפכה לבחילה קלה. רציתי ללכת משם, לעזוב הכל, לחזור הביתה, אבל היה מאוחר, ולא נספיק להגיע לרכבת, אמרתי לעצמי. השעה הייתה כמעט 9 בערב, השמש כבר שקעה מזמן ואני נעזרתי באורות הרחוב על מנת להבחין בנקודת החן שעל שפתה האדמדמה מרקדת בקלילות, לשונה נחשפת לפרקים מהתלת, קוראת תגר. "היי, אני מדברת איתך" אמרה בקול קשה. "סליחה" מילמלתי, "מה אמרת?"
"אמרתי שאני לא מבינה איך הגענו למצב הזה, הרי רק לא מזמן השעון שברכב שלך הראה 17:30. לא יכול להיות שעבר כל כך הרבה זמן ולא הרגשנו". אבל יכול להיות, עניתי לעצמי. זה אני שכוונתי את השעון אחורנית, זה אני.