החלום שלי תמיד היה למצוא אהבה כמו בסרטים,בספרים,בסיפורים שהייתי שומעת מאנשים זקנים וחכמים שעברו חוויות וביקרו בהמון מקומות וקיבלו חוכמת חיים.תמיד חלמתי שיום אחד יבוא אותו אחד ואני אדע שזה –הוא.הוא יושיט לי את ידו במלוא מובן המילה ואני אברח איתו לארץ רחוקה ונגור שם באושר ועושר ונחייה לנצח,עד שנמות...
עוד יום רגיל, אבלין חיכתה לטרמפ כהרגלה כמו אישה מלומדת ומדופלמת,כמובן.. אף פעם לא הייתה לה מכונית והיא גם לא התכוונה לרכוש בזמן הקרוב,הכסף לא היה הצד החזק שלה,אך מה לעשות השלמת מתמטיקה היה הדבר הראשון שהסתכלו עליו באוניברסיטת חיפה.
היא עמדה ליד ביתה והרימה את ראשה לעבר השמיים,הם נראו כחולים ואי שם מעבר לעצים הירוקים של נובמבר היא ראתה באופק של הים עננים שחורים וגדולים מתקרבים,היא נרעדה והחזירה את מבטה אל הכביש ה"סואן" שבקושי מכונית עברה בשעה והחלה ללכת לעבר הכביש הראשי,השיעורים לא יחכו לה.איכשהו בתוך כמה דקות היא הגיעה לכביש היא שמעה צפצוף של מכונית ולא הספיקה להזיז את שיערה כששמעה קול מוכר צועק מתוכה,הבטן שלה התהפכה והא נסתה לסדר את הבלגן על ראשה ובתוכו.
"היי,אבלין,ממהרת?" העיינים הכחולות שהבהיקו מתוך חלון המכונית נצצו מהשילוב של השמש והכחול בשמיים ,השיער הבלונדיני השתלב יפה על רקע החולצה השחורה,"לא,"ענתה ,"אני דווקא תופסת טרמפ",יופי אבלין יכולת להגיד משהו יותר מתוחכם מסתם משפט נדוש..היא חשבה לעצמה ובעקבות ההזמנה ע"י פתיחת דלתה של המכונית של ניתי היא נכנסה והתיישבה ,"מה מעכשיו עד הקיץ אה?"הוא חייך במין מוזרות והיא נהנה והידקה את חגורת הבטיחות ובלעה רוק,ניתי הסתקל במראה הצדדית של המכונית והחל לנסוע,"נו יאללה ספרי משהו,איך החיים ?ראיתי אותך הרבה באוניברסיטה,אני לא מאמין שהתקבלנו עוד לפני שעברנו את המתמטיקה הזאת,תאמת אין לי כח לזה....",אבלין הינהנה והסתכלה על הפרופיל שלפעמים הסתובב לשבריר שנייה להסתכל על התגובות שלה ואז בחזרה אל הכביש,הווו שלמות,היא חשבה לעצמה ועצמה את עינייה לשנייה.
היום הזה היה קשה במיוחד בשביל אוון,אף פעם לא למד כמו שצריך במעללה,אך היום הצטרך ללמוד שיעורים נוספים בקורס מחשבים,וישר לאחר מכן לקורס מתמטיקה הזה עד 8 בערב,"למי בא הרעיון הגאוני הזה...?" זעק אוון לעצמו כאשר עמד בחצר המכללה ועישן את השאכטה האחרונה שלו,לראשו חלחלו מחשבות לעוד סיגריה טובה ומשחררת רגע לפני הסיוט של חייו,מתחילת שנת הלימודים של המכללה ועד סופה מלאת שיעורי מתמטיקה,מחליא,הוא צעק בליבו והכניס את הקופסא למכנסי הג'ינס שלו שהיו בהירים וקצת גדולים,והתאימו לז'קט שהיה בצבע כחול וישב עליו בקלילות,הוא הסתכל בשמיים וראה את העננים האפורים מתקרבים,חורף,ברוך הבא,הוא חייך לעצמו ולבש את הקפוצ'ון והלך ללכת לכיוון היציאה מהמכללה,הדך אל סיוטו,אפילו שזה נשמע מוזרכבר פעם שנייה השבוע.
* * *
אבלין הלכה מאחורי השיער הבלונדיני ובהתה בו,הריח שלו שיכר אותה,הוא הלך עם חבר ,אם אפשר לקרוא למישהו שמלווה אותך רק בשיעורי מתמטיקה –חבר,יעקוב."אתם בטוחים שאתם יודעים איפה זה?"צעקה אבלין לעבר הבחורים שהלכו מקדימה,הם לא ענו,הווו כמה מצחיק,היא חשבה בליבה,וצעקה שוב את אותו המשפט ואז הוסיפה-,"הלוווו,יאללה נו לא מצחיק.לא נראה לי זה פה .",הם נכנסנו למין בית ספר ישן שהיה פשוט הרוס ובלי אור,האור היחיד שבהק היה מלמעלה וגם בקושי,אבלין נחרדה ואז אמרה-"הלו,יעקוב,אתם בטוחים שזה פה?אני באמת ממש לא בטוחה.."יעקוב הסתובב וחייך בחיוך ממזרי,"אל דאגי ,מקסימום,נסגור אותך למעלה ותשארי פה עד סוף ימי חייך",אבלין חייכה באילוץ והמשיכה לעלות,על הריצפה ביצבץ חרא של ציפורים,אבלין עיוותה את פניה ובסופו של דבר נשמע רחש של אנשים שדיברו חלש,ניתי התקרב לדלת הכחולה שהיתה מברזל ופתח אותה,החריקה היתה עמומה אך בו זמנית חורקת כל כך שאבלין סגרה את אוזניה ועיוותה את פניה לאות הרעש,אבלין ויעקוב נכנסו בעקבות ניתי,"היי,מה קורה?אני נעמה",אישה בגיל ה30 ניגשה לניתי והגישה את ידה,ניתי חייך והציג את עצמו בעקבותיו גם יעקוב ואז אבלין,"טוב,תשבו,עוד מעט אמורים לבוא עוד אנשים,נקווה שאף אחד לא יאחר,בכל זאת רק פעם שנייה אנחנו פה.." אבלין חייכה באילוץ והתישבה מאחורי שולחן,הכיתה היתה בנויה מהאות ח' כך שכולם רואים את כולם.
חוץ מנעמה היו עוד כמה מדריכים,בעצם עוד שלושה,אחרי שניתי אבלין ויעקוב הגיעו,באו עוד כמה אנשים ואז השיעור התחיל,אבלין קצת השתעממה,ניתי לא הסתכל עליה והיא לא ממש רצתה ללמוד,היא חשבה על המערכת היחסים הדפוקה שלהם,סקס,בלי שאף אחד יודע וזהו,אהבה חד צדדית אולי,כן,לא אולי,אך היא התרגלה ,ככה זה,מתחילים ממשהו קטן ,והמשהו קטן הזה היה משיכה מינית שכניראה עם הזמן יהפוף לאהבה,אך כמה זמן,אותה שאלה בצבצבה בראשה של אבלין כבר שלוש שנים,כמה???"אבלין,תפתחי בבקשה בעמוד 3 "נעמה אמרה לה ואבלין הסתכלה עליה בהפתעה,"מה?","תקשיבי זה השיעור הראשון שלנו בואי נתחיל ברגל ימין",נעמה חייכה והנהנה לאות שאלה,"מההאא"אבלין לחשה והנהנה לאות כן,"אהא תחלמי"אבלין לחשה לעצמה כשנעמה הסתובבה ללוח הירוק שהיה על שני רגלים חלודות וגלגלים שחרקו על הריצפה כשניסו להזיז אותו.
"שיעמום",לחשה לה בחורה אחת שישבה לידה,"כן...מתי יש הפסקה?"אבלין שאלה אפילו שידעה את התשובה שהיתה כתובה על הלוח,הבחורה הראתה עם ראשה לעבר הלוח והיא חייכה ,לפתע הדלת נפתחה ונכנס בחור עם עוד בחור שניראה מבוגר לגילו,אבלין ישרה את גבה וחייכה לעצמה,ההממ..משהו מעניין..היא חשבה ושמה אצבע אחת בתוך פיה ,הבחור שעניין אותה לא הסתכל לעברה והתיישב ליד הבחור האחר שהסתבר שקוראים לו אלעד,ואלעד התיישב ליד אבלין,"היי."אבלין צחקה,ואלעד חייך,"היי,אני אלעד ואני הומו."אבלין הסתכלה עליו ואז לאותו בחור שהיה אדיש כמו דג והבחור הנהנן וחייך,חיוך מקסים שהסתיר את העיינים הכחולות שלו,אבלין לא אהבה בחורים כמוהו הוא נראה אחד מהאלה שלא אכפת להם מבנות ,אך משהו בו היה מושך..מה היא לא ידעה,"רגע,אני לא זוכרת איך קוראים לך.."אמרה אבלין,"אהה,אוון,"הוא ענה והסתובב ללוח "ולי אבלין.."היא אמרה בשקט והסתובבה גם ללוח,"טוב הוא קצת מוזר..",היא חשבה לעצמה ובהתה במספר העמוד שהיה פתוח במספר שלוש,מה שצריך..היא חייכה לעצמה ונאנחה,ואז ראתה בזווית העין שניתי מסתכל עליה,היא הרימה את ראשה והבינה שניתי הסתכל על אוון במבט נוקב,אוון בדיוק סובב את ראשו וניתי חייך אליו,אבלין חזרה להסתכל על הלוח ובראשה עברה רק מחשבה אחת-"מה יקרה אם אני אהיה עם אוון ואז ניתי יקנא...?".
אוון בהה בעמודים ובמספרים שהופיעו על העמודים ואז נאנח והוציא את הפלא מהכיס שלו ודיפדף בין היישומים,ככה סתם,בלי מטרה,הוא חשב קצת על אבלין,ואז חשב עלז ה שהיא נראת פריקית מוזרה,עברה לו מחשבה בראש להתחיל איתה ואז הוא הבין שהוא משתגע מהשעמום,אבל משהו קטן בו לא נתן לו להסתכל לה בעיניים,מין פחד אולי,אולי פחד מאי הנעימות שהוא יעבור כשיסתכל עליה,הוא לא ידע מה זה,הוא לא הרגיש ככה מתישהו,תמיד הוא מסתכל לאנשים בעיניים,מה הבעיה להסתכל לאנשים בעיניים,אבל אבלין הפריקית הזאת עם השיער הקצר הזה עד הכתפיים שצבוע בכל מיני צבעים ופעור טיפהעשתה לו משהו,אולי לא משהו גדול,אך משהו מעניין,משהו שמשך אותו אליה..
נכתב לפני 12 שנים ו-1 חודשים
