היי, אני חדשה כאן. (: אשמח לביקורת על הסיפור שלי. זה מתוך הבלוג שלי "זה ששומר עליי" בישראבלוג :)

הסיפור הוא "בשפת הסוסים" וכולל בתוכו מושגים רבים של רכיבה וטיפול בסוסים. אני משלבת את עולם הסוסים

(הסוסים מבוססים על סוסים אמיתיים עליהם אני רוכבת ומטפלת בהם בחוות סוסים.)

-יולי-

חיזקתי את האוכף של אידיליה, דבר שמאוד עיצבן אותה. רציתי להכין אותה טיפ טופ

לחזרה כדי שלא יהיו לי בעיות כשאעלה עליה. שהאוכף לא ייתהפך או משהוא. זה מפחיד.

זה קרה לאנה עם סעדה המון פעמים, כי סעדה אוהבת להתנפח קצת כשהיא לוקחת אוויר.

אז מאז כולם דואגים שזה לא ייקרה להם. אחרי שסיימתי לחזק, תפסתי במושכות ושיחררתי

אותן מהעמוד שקשרתי אותן אליו. לאחר מכן לקחתי את אידיליה והתחלתי לסובב אותה

אל מחוץ לתא, על מנת לקחת אותה אל המגרש הגדול ולהתחיל להתאמן. כשהגעתי

למגרש, דיאנה ג'ולי קלי ואנה כבר חיכו שם עם ראשה,ליליאן שדידה וסעדה.

הן כבר רצו טרוט מסביב למגרש, וכשהבחינו בי, הן האטו וחזרו להליכה. מהר מאוד

עליתי על אידיליה והצטרפתי אליהן, כשאני אחרונה בתור. “שוב איחרת לחזרה, יולי.”

אמרה המדריכה, שעונה לשם רוני. “מצטערת.” מלמלתי, נושכת את שפתיי. “לא נורא.

להבא תקומי מוקדם יותר ותאכפי אותה עוד קודם, אם לוקח לך הרבה זמן.” אמרה רוני,

כשהיא משלבת את זרועותיה. “אוקיי בנות, צריך להכין קצת את אידיליה ויולי.

אז תתחילו בטרוט ואחרי זה נעבור לקנטר, ולאט לאט אני אסדר פה את המכשולים לקפיצות.”

אמרה רוני, והבנות הנהנו בראשן בחיוביות והחלו לדרבן את הסוסות שלהן.

התחלתי לדרבן את אידיליה גם, כדי להכנס לקצב של האחרות. “אוקיי בנות,ורדו להליכה..”

אמרה רוני, וירדנו כולנו להליכה. “רוני,” פתחה ג'ולי. “התחרות מתקיימת מחר לעזאזל,

אם היא תמשיך לאחר ככה זה יהרוס לנו את כול החזרות עד לרגע האחרון...ומה יהיה

בתחרות?” אמרה ג'ולי בזילזול, כשהיא מביטה בי גם בזילזול. נאנחתי,מנסה להתעלם.

אבל אידיליה התחילה לנהום. “היי, הרגעי...” מלמלתי, מלטפת את צווארה בעדינות.

”מה קרה? הסוסה העלובה שלך שוב חשה?” שאלה דיאנה,מצחקקת. “תשתקי דיאנה,

היא ממש לא עלובה.” אמרתי בכעס. “אה כן בטח...לעומתה, רק שתדעי, ליליאן

יכולה לחוש כמה שהיא רוצה כי ליליאן באמת טובה. את הרי יודעת שאידיליה בחיים

לא תקפוץ כמוה, או תרוץ קנטר כמוה...” אמרה ג'ולי, שהמשיכה רק להגיד במה

ליליאן טובה ובמה אידיליה לא. אידיליה הרכינה את ראשה, מרגישה מושפלת.

סעדה התחילה ללכת מהר פתאום אל אידיליה, ואנה נבהלה. “מה את עושה?!”

היא אמרה בבהלה, ואחרי כמה דקות היא הבינה. סעדה "התלטפה" על אידיליה,

כדי להראות לה שהכול בסדר. אידיליה נהמה וסעדה הנהנה בראשה. לאחר מכן רוני

צעקה על אנה שתחזור לשורה. “וואי סתמו כבר, קדחתן לי במוח.” אמרה קלי,

כשהיא מדרבנת את שדידה אל ליליאן, כי שדידה הולכת כמו צב. “טוב בנות, מספיק

עם הריבים אנחנו מתחילים בחזרה. ואם אשמע אתכן מדברות ככה שוב, אתן פשוט לא

תשתתפו בתחרות, מובן?” אמרה רוני, היא נשמעה ממש כועסת. “כן רוני” אמרנו פה אחד.

“יופי, עכשיו תעמדו בשורה עם הסוסות. כול אחת תצא בתורה לקפיצה” אמרה רוני.

“הראשונה תהיה ג'ולי.” אמרה רוני, כשהיא הולכת הצידה ונותנת לג'ולי וליליאן את הספייס.

“בהצלחה סיס!” אמרה דיאנה, ושלחה נשיקה לג'ולי. “אני לא ממש אזדקק לזה.” אמרה ג'ולי,

מגחכת. היא דירבנה את ליליאן לריצת טרוט, ומהר מאוד לקנטר. לאחר מכן הן מייד קפצו.

הן נחתו בביטחה בצד השני. “יופי, מצויין. קפיצה ונחיתה חלקות. דיאנה, עכשיו את.”

אמרה רוני, בעוד ג'ולי וליליאן חוזרות לשורה. “בהצלחה אחות.” אמרה ג'ולי, ונתנה כיף

לדיאנה בעוד דיאנה ממהרת לדרבן את ראשה לקנטר בלי לחמם אותה קודם. הן רצו רצו ורצו

עד שהגיעו למכשול הכפול וקפצו.

לפתע בזמן הקפיצה, ראשה נבהלה. הדבר הבהיל את דיאנה וראשה החליקה בזמן הנחיתה,

אך לאחר מכן התיישרה ונעמדה במקומה. “דיאנה, לא התחלת את הקפיצה טוב.

ישר קפצת לקנטר בלי לחמם את ראשה קודם. גם לא דירבנת את ראשה לקפיצה,

והדבר הבהיל אותה מאוד. אבל בסדר, נעבוד על זה בחזרות הקרובות.” אמרה רוני,

ודיאנה גלגלה את עיניה, חוזרת לשורה. “יולי, מה איתך? רוצה לנסות?” שאלה רוני.

“אה? מה? בטח...” מלמלתי,מדרבנת את אידיליה להליכה. “בהצלחה.” אמרו אנה וקלי

פה אחד. “תודה...” מלמלתי, בעודי מדרבנת את אידיליה לטרוט, ומטרוט לקנטר.

איך שהגענו למכשול הכפול,נתתי לה בעיטה כמו שצריך והיא קפצה. “היא בטוח

נופלת.” לחשה ג'ולי לדיאנה,ודיאנה צחקה. אך אידיליה נחתה בצד השני חלק ויפה.

דיאנה וג'ולי פקחו את עיניהן לרווחה. “יופי, קפיצה מצויינת ונחיתה מעולה. השתפרת

מאוד!” אמרה רוני, וחייכתי. לאחר מכן חזרתי לשורה, מצטרפת אל האחרות.

“אנה, תורך.” אמרה רוני. אנה נאנחה, ולקחה נשימה עמוקה. 'אוקיי, את יכולה לעשות

את זה' חשבה לעצמה,בעודה מדרבנת את סעדה להליכה. “בהצלחה.” אמרתי. “תודה.”

אמרה אנה, ואז דירבנה את סעדה לטרוט. לאחר מכן היא דירבנה אותה לקנטר,

וברגע שהגיעו למכשול הכפול,הן קפצו. אבל בעודן קופצות, סעדה הפילה את

המכשולים עם רגלייה הקידמיות ונבהלה. אנה נבהלה גם, אך הן סיימו את הקפיצה יפה

ונחתו בצד השני. “אוקיי, התחלה טובה. אבל לא דירבנת אותה מספיק לכן

היא לא קפצה מספיק גבוה. אבל יופי, תחזרי לשורה. קלי, תורך.” אמרה רוני.

קלי נאנחה,מדרבנת את שדידה ומתחילה לרוץ טרוט. לאחר מכן הן עברו לקנטר

וכשהגיעו למכשול קפצו. הן נחתו בצורה חלקה בצד השני. “טוב מאוד, תחזרי לשורה.

ג'ולי, עכשיו את. מתחילים את הסבב שוב.” אמרה רוני, וג'ולי דירבנה את ליליאן. זו הייתה

חזרה ארוכה וקשה במיוחד של ריצות וקפיצות. הסוסות שלנו היינו מאוד עייפות. אחרי שנגמרה החזרה,

ירדנו מהסוסות ולקחנו אותן אל עבר התאים, מכינות אותן ללילה...

- אנה – 19:00

יולי קלי ואני נכנסנו עם הסוסות שלנו אל האורווה, מתחילות להכניס אותן

אל התאים. דיאנה וג'ולי נכנסו אחרינו, בעודן מדברות בטלפון והסוסות

שלהן נוהמות ודורשות תשומת לב. בינתיים נכנסתי עם סעדה לתא,

משאירה את השער פתוח. הסרתי את האוכף והשמיכה מעלייה והנחתי

אותם בצד. לאחר מכן, לקחתי את השמיכה הגדולה והורודה של סעדה מהשער.

התחלתי לסדר את השמיכה על גבה שיהיה לה נוח ולאחר מכן סגרתי את הכפתור שלה.

ליטפתי את סעדה שנהמה בידידות והתלטפה עליי. הדבר הזכיר לי שיש לי משהו בשבילה.

“הבאתי לך משהוא טעים!” אמרתי לה, וסעדה צהלה משמחה. הכנסתי את ידי לכיסי,

והוצאתי משם גזר. מיהרתי לתת אותו לסעדה. “לילה טוב מתוקה, מחר יום גדול.”

אמרתי, מחבקת את סעדה שמחבקת אותי חזרה, ולאחר מכן יוצאת מהתא וסוגרת

את השער. מחוץ לתא חיכו לי האוכף והשמיכה. הרמתי אותם בשתי ידי, הם כבדים נורא.

התחלתי לעשות את דרכי אל חדר האוכפים והשמיכות, כדי להחזיר אותם למקומם.

- יולי – 19:15

עמדתי בתא של אידיליה, מברישה אותה ומנקה אותה למחר. “יש לנו יום חשוב מחר.”

אמרתי לה. אידיליה הסתכלה עליי, נוהמת. “יהיו שם בטח הרבה אנשים.” מלמלתי,

ואידיליה המשיכה להסתכל עליי. הרמתי את מבטי, מביטה בה. “והרבה סוסים.”

אמרתי, מחייכת. אידיליה נבהלה פתאום. “היי אין לך מה לדאוג, אני בטוחה שהם נחמדים.”

אמרתי, מלטפת את אידיליה ומרגיעה אותה. היא סובבה את האוזניים שלה חזרה לכיווני,

פחות מבוהלת. אחרי כמה דקות, הנחתי את המברשות על השער, ופניתי אל השמיכה

של אידיליה,מורידה אותה מהשער. לאחר מכן הנחתי אותה על אידיליה, מסדרת אותה

שיהיה לה נוח. השמיכה הסגולה הלמה אותה מאוד. סגרתי אותה עם הכפתור ולאחר

מכן חיבקתי את אידיליה. “יהיה לנו כיף מחר, אני רואה את זה.” אמרתי לה, ובעודי

אומרת זאת אידיליה חיבקה אותי עם ראשה גם. התנתקתי מימנה בפיתאומיות.

“אוי כמעט שכחתי!” אמרתי,ואידיליה נבהלה, לא מבינה מה קורה. הכנסתי

את ידי לכיס של הג'קט שלי, מוציאה משם תפוח. “רק בשבילך.” אמרתי,

מושיטה לה אותו. אידיליה צהלה בשמחה, ולקחה את התפוח, מתחילה לאכול אותו.

”לילה טוב ילדה, כדאי שתשני טוב הלילה.” אמרתי, נושקת על צווארה ולאחר מכן

יוצאת החוצה, כשאני מסתובבת אל האוכף והשמיכה ומרימה אותם בידיי.

לאחר מכן עשיתי את דרכי לחדר האוכפים, כדי להחזיר אותם. מחשבות טובות עברו בראשי

בעודי עושה זאת. יש לי תחושה שיהיה כיף מחר, והרבה זמן לא הייתה לי תחושה כזאת...

_______________________________

- דיאנה - ~ דמות אורחת בפרק הראשון ~ 20:15

הכנסתי את ראשה לתא והסרתי מעלייה את האוכף,מניחה אותו על השער.

לאחר מכן התכופפתי לכיוון דלי המים,מחפשת את המברשת שהנחתי על ידו.

כשמצאתי, מיהרתי לקחת אותה ולטבול אותה בדלי עם המים והסבון.

אחרי זה התרוממתי ומיהרתי אל ראשה, מתחילה לסבן אותה ולנקות אותה.

אך פתאום, בעודי עושה זאת, הפלאפון שלי צלצל. מהרתי לשלוף אותו מהכיס,

עונה ונשענת עליו עם הראש. “הלו? מעיניינים ג'ונוש?” שאלתי, בעודי מנקה

את ראשה. “אתה בא מחר?” שאלתי, מקווה לשמוע את התשובה כן.

“מעולה! סוף הדרך, אז נתראה.” אמרתי, מפסיקה להבריש פתאום את ראשה.

ובגלל שעשיתי זאת, ראשה החלה לדחוף אותי. “דיי ראשה.” אמרתי בעצבנות.

”לא, זו ראשה דוחפת אותי פשוט. דיי, אז היא באמת תהיה מחר? אתה לא רציני.

היא אלופה כאילו וזה, כמוני.” אמרתי, מעיפה את המסרק לצד, פותחת את השער,

יוצאת וסוגרת אותו. ראשה הלכה לכיוון השער, מוציאה את הראש החוצה ונוהמת.

התחלתי ללכת, עושה את דרכי מחוץ לאורווה, בעוד ג'ון ואני מדברים בטלפון שעות...

__________________________________

~ יולי ~ 00:25

הרוח פרצים העזה הקפיאה את עצמותיי בעודי עושה את דרכי לאורווה.

לא הצלחתי להרדם, אז החלטתי ללכת לאורווה ולהיות קצת עם הסוסים.

פתחתי את השער של האורווה, ונכנסתי פנימה. מהרתי אל הדלת,

ופתחתי אותה גם. כשנכנסתי פנימה, האור והחום שהיו בפנים האורווה

הציפו אותי. הסתובבתי אחורה, על מנת לסגור את הדלת. סגרתי אותה מהר

ומיהרתי אל אידיליה. כשהגעתי, זו הייתה עוד ערה. היא מהרה אליי,

מוציאה את ראשה מהשער. “היי מתוקה, למה את לא ישנה?” שאלתי אותה,

מודאגת. אידיליה החלה לנהום, בעודה מסבה את מבטה לתא שלצידה.

“זה התא של ראשה...למה? מה קרה?” שאלתי, מודאגת. עשיתי את דרכי

אל התא של ראשה, והופתעתי לראות את ראשה נוהמת ורועדת מקור.

היא הייתה חשופה לקור וחסרת שכבה מגנה. השמיכה שלה הייתה עדיין על השער.

”ראשה המסכנה!” אמרתי, פותחת את השער. נכנסתי פנימה והסתובבתי אחורה,

לוקחת את השמיכה. לאחר מכן מהרתי לשים את השמיכה הירוקה על ראשה,

וסגרתי את הכפתור שלה. “זהו, עכשיו יהיה לך חמים ונעים.” אמרתי, מניחה

את ידי על צווארה. ראשה נהמה בידידות, כשהיא מתלטפת עליי ובכך מודה לי.

”אין צורך להודות לי, באמת.” אמרתי, מצחקקת. אחרי כמה דקות פיהקתי,

אז יצאתי מהתא. סגרתי את השער,ולאחר מכן פניתי אל אידיליה. נתתי לה ליטוף

אחרון, ולאחר מכן עשיתי את דרכי החוצה. מחר בבוקר, התחרות. אנחנו יוצאים

בשמונה ועשרה. אסור לנו לאחר, לא מומלץ להקדים. ואני צריכה לישון שינה טובה...

_________________________

~ קלי ~ 07:00

הסתובבתי מצד לצד, מנסה להתעלם מאור השמש שהציף את החדר.

”תכבו את השמש!” צעקתי, כשאני מכסה את ראשי עם השמיכה.

צחקוקים נשמעו מעליי. “יולי את חושבת על מה שאני חושבת?”

נשמע קולה של אנה. “מלחמת כריות!!!” צעקה יולי. קיוויתי שלא

אהיה חלק מהשטויות שלהן, אך לפתע הרגשתי איך הן מנחיתות את

הכריות עליי. “קומי קלי יש לנו תחרות חשובה היום!” אמרה אנה,מצחקקת.

”תני לישון...” מלמלתי, מתגלגלת הצידה, אך אלו המשיכו להכות בי עם הכריות,

ולצחוק ללא הרף. “יהיו שם חתיכים קלי!” אמרה יולי. “כן, כמו דין וסאם..ומישה!”

אמרה אנה. “אוקיי אוקיי אני קמה...” מלמלתי,מתרוממת ומגחכת. “יופי. אנחנו

הולכות להכין ארוחת בוקר, וחשבנו להתייעץ איתך מה להכין.” אמרה אנה,

מצחקקת. נאנחתי, מבחינה כי ביטני מקרקרת. “חביתיות גבינה אולי? פאנייקק?

לא יודעת...” מלמלתי. ”חביתיות גבינה נשמע נהדר! אני הולכת לעזור לרוני עם

הבישולים. את ויולי תעזרו לדיאנה מייקל וג'ולי לאכף את הסוסים. צריך אחר כך

גם להעלות את כולם למשאית.” אמרה אנה, בעודה מתרוממת ומפילה את הכרית

על הריצפה. ”אוקיי.” מלמלתי, בעודי קמה מהמיטה ועושה את דרכי אל המקלחת.

“לאן את הולכת?” שאלה יולי, מבולבלת. “לצחצח שיניים אולי?ג'יז יולי רק חצי מוח

התעורר היום?” שאלתי,מצחקקת. מבט נעלב הופיע על פנייה של יולי, בעוד אנה

לוקחת אותה החוצה. בינתיים נכנסתי לשירותים,מכינה את עצמי אל הבוקר.

_________________________

~ יולי ~ 07:15

עמדנו בתוך האורווה, ואני רק חיכיתי שיגידו לי את מי לאכף. “טוב יולי, אלו הסוסות שאת

צריכה לאכף.” אמרה ג'ולי, מושיטה לי רשימה. לקחתי את הרשימה והתחלתי לקרוא

אותה, מבחינה כי אני צריכה לאכף כמעט את רוב הסוסים. “וואו, אלו המון סוסים

בשביל בן אדם אחד.” אמרתי, מביטה בג'ולי ודיאנה נכנסות לתאים של ליליאן וראשה.

”אולי אתן יכולות לעזור לי?” שאלתי, מבולבלת. “מצטערות, זאת לא הבעיה שלנו.

הרי ייפתח ביקש ממייקל ומימך לסדר. למה שלא תבקשי מאהוב ליבך שייעזור לך?”

אמרה דיאנה, צוחקת. גלגלתי את עיניי, מסתובבת ומוצאת את עצמי מביטה במייקל.

”הו, היי מייקל!” אמרתי, מסמיקה כמו עגבניה. “תראי לי את הרשימה.” אמר מייקל,

ומיד הבאתי לו את הרשימה. “אממ אוקיי אז ככה...” בעוד נדב מתחיל להקריא לי את

מי אני מאכפת ואת מי הוא, לא יכולתי שלא להסמיק ולהסתכל עליו. הוא מקסים אותי פשוט.

”אוקיי? יולי? הלו?” מייקל העביר את ידו הלוך ושוב מול פניי. “אה? מה?” אמרתי,

מבולבלת. “אז בסדר? את חושבת שתספיקי?” הוא שאל. “כן...בטח...למה לא?”

שאלתי, למרות שלא היה לי מושג על מה הוא מדבר בכלל. “אני אתקשר לשון

מיקה ולידייה שיבואו לעזור לאכף.” אמר מייקל. הנהנתי בראשי בחיוביות, ופשוט

הסתובבתי ועשיתי את דרכי אל חדר האוכפים, מתחילה להוציא את האוכפים

זה אחר זה, ולהכין אותם ליד התאים. יש לי רק שעה לאכף את כול הסוסים.

זה כמעט נשמע כמו משימה בלתי אפשרית.

~אנה~ 07:30

אני, סברינה והמדריכות התרוצצנו במטבח, מכינות במהירות הבזק את ארוחת הבוקר.

בשמונה, צריך לשבת לאכול. יש לנו עשר דקות לאכול, לנקות את הכול,

ולטוס מפה. למזלינו, כשנגיע לקיסריה, שם מתרחשת התחרות, לא נצטרך להכין

את ארוחת הבוקר. במשך שמונה ימים יהיו לנו ארוחות. כן, אנחנו נהיה שם שמונה ימים!

יהיו לנו פעילויות שיעלו לנו את הנקודות והסיכויים לזכות. סיכויים קלושים אם דיאנה

וג'ולי ייעשו בעיות כרגיל. בעודי מהרהרת,לא שמתי לב שסברינה זורקת לעברי צלחת.

”אנה! תתפסי!” צרחה סברינה. “מה?!” קראתי בבהלה, מבחינה פתאום בצלחת,ותופסת

אותה שנייה לפני שהיא נופלת. “אלוהי המדע! הצלת אותי!” אמרתי, נושמת לרווחה.

”גברת, יותר ריכוז!” אמרה מאיה, מקישה באצבעותיה מול פניי. “סליחה.” מלמלתי,

מניחה את הצלחת עם הסלט על השולחן, וממשיכה לעזור בהכנות הקשות.

________________________________

~יולי~ 08:00

ישבנו לאכול את ארוחת הבוקר. ישבנו בשקט ואכלנו את ארוחת הבוקר.

ייפתח ישב בראש השולחן, כשהוא מחזיק בידו כוס קפה חם ומסתכל עלינו בחשד.

היינו שקטים, שקטים מידי. הוא עוד יחשוב כרגיל שאכלנו משהוא מקולקל וכולנו

לא מרגישים טוב. כי כולנו התלוננו שיש לנו כאבי בטן,ופרפרים בבטן,אבל רק בגלל

התחרות. גם לי כואבת הבטן, אני מתרגשת כמו משוגעת! ואני בטוחה שאידיליה כמוני.

בעודי מהרהרת,הבחנתי פתאום כי המדריכים וייפתח מדברים ביניהם. מיד התחלתי לצוטט.

”אז כשנגיע מה עושים? איך הולך הסדר יום?” שאלה נוגה, מבולבלת. “מגיעים

בסביבות תשע, תשע ורבע. מתחילים בעשר עם הפעילויות. יש כמה הופעות הבנתי,

של מנטורים או משהו כזה. אה ואתם עולים לעשות מופע מדריכים.” אמר ייפתח,ולקח

לגימה מהכוס קפה שלו. 'מנטורים?!' חשבתי לעצמי, כמעט יורקת את המיץ פטל שלי החוצה

מהתרגשות. 'מנטורים!? אני אראה את אביב גפן החתיך?! את שלומי שבת המושלם?!אומיגאד...'

חשבתי. “אני מבינה, אוקיי. איזה סוסות לקחת?” שאלה יערה, שאכלה את העוגית

שוקולד צ'יפס שלה. “אמ...יערה את תקחי את סעדה, רוני את ליליאן, נוגה את

תרכבי על עזיזה, עומר אתה רוכב על רוז. מאיה את על שדידה, אתם עושים מופע קפיצות

ראווה ונעיצת רומח, אה ודראסז' אל תשכחו.” בעוד ייפתח חילק להם סוסות והסביר מי עושה מה,

התחלתי לחשוב איך ייראה המקום. האורווה, הבית מלון, ואביב גפן...

___________________________________

~יולי~ 08:10

אחרי ארוחת הבוקר ושטיפת הכלים, יצאנו מיד אל עבר האורווה על מנת לקחת

את הסוסים. כול אחד לקח לפחות שלוש – ארבע סוסות וכמעט חטף מהן בעיטה

כשהן החלו לריב זו עם זו. אני לקחתי את סעדה יסמין ואידיליה, הן חברות כול כך

טובות שהן לא יעשו שום דבר אחת לשניה. בעודי עושה כן ולוקחת אותן אל המשאית

הענקית, הבחנתי שאנה באה מאחורי גם עם כמה סוסות. “יואו אנה אני מתרגשת!”

אמרתי, פונה אליה. “יופי תמשיכי להתרגש בשקט ותכניסי את הסוסות.” אמרה אנה

בזלזול, היא נשמעה לחוצה. מבטי השמח השתנה למבט עצוב, בעוד מייקל מגיע ולוקח

ממני את יסמין וסעדה, ואני נשארת רק עם אידיליה. “וואו...מה יש לך...” מלמלתי.

”אם את לא מכניסה את אידיליה עדיין אז תני לי לעבור.” אמרה אנה, מתעלמת משאלתי.

נאנחתי, פשוט זזה הצידה עם אידיליה ונותנת לה לעבור עם שדידה גולדי וגוני. הרגשתי

ממש לא נעים מהדיבור שלה כלפיי. “היי יול, מתרגשת?” נשמע קולה של קלי מאחורי.

הסתובבתי אליה, מודאגת. “כן, מאוד.” מלמלתי. הבחנתי שקלי מחזיקה את ראשידה

וראשה. “לזוז?” שאלתי. “כן אני אשמח, ראשידה לא מתה על אידיליה את יודעת.”

אמרה קלי, צוחקת. “כן טוב, אני מחכה שתכניסו את כולם. אני אכנס עם אידיליה

אחרונה.” אמרתי, נאנחת. מבטה הצוחק של קלי השתנה למבט מודאג,ומבלי להגיד

דבר היא נכנסה אל המשאית. לאחר מכן היא יצאה, והמשאית התמלאה לאט לאט.

כשהגיע תורי להכניס את אידיליה, לקחתי נשימה עמוקה, ונאנחתי. “יהיה כיף...נכון?”

שאלתי את אידיליה, כאילו מצפה לתשובה. התשובה שלה הייתה, שהיא דחפה אותי

עם הראש שלה. שוב עושה שטויות. “אוף אם זה כזה יהיה כיף, למה זה מרגיש לי שלא?”

שאלתי אותה, ואז היא שוב החלה לדחוף אותי עם הראש, ואז כבר צחקתי. “את צודקת,

להפסיק עם השטויות!” אמרתי, מחבקת אותה. לפתע,ייפתח צפצף מהאוטו וצעק לעברי.

“הלו, תכניסי את אידיליה!” הוא צעק. “בסדר...” מלמלתי. 'למה כולם רק צועקים עליי היום?'

חשבתי לעצמי, נאנחת. החזקתי חזק בראשיה וסובבתי את אידיליה, מוליכה אותה פנימה.

בפנים, חיפשתי רק איפה להכניס אותה. הכול היה כמעט מלא, חוץ מהתא בסוף.

התא היה על יד סעדה וגוני. “טוב, זה מה יש.” מלמלתי, לוקחת אותה לשם וקושרת אותה.

נתתי לה חיבוק והיא חיבקה אותי עם ראשה, ולאחר מכן יצאתי החוצה, מסמנת לייפתח

לסגור את הדלת של המשאית הענקית. לאחר מכן, עשיתי את דרכי במהירות אל הרכב

הגדול שלוקח אותי ואת כול הרוכבים והמדריכים אל קיסריה, אל התחרות.

'אני רק מקווה שלא אתחרט שנסעתי...' חשבתי לעצמי, כשאני נכנסת וסוגרת את הדלת.

מיד לאחר מכן, הנהג החל לנסוע. גם ייפתח החל לנסוע עם הסוסים.

אני חושבת שיש לי פרפרים בבטן....

קריאה מהנה. הפרקים שלי דיי ארוכים כמו ששמתם לב :)