נראה לי שכל אחד מושלם. החיים של כל אחד הם כמו פאזל מושלם עם אלפי חלקים, שמרכיב תמונה שמאפיינת אותנו, או שאנחנו אוהבים. אני חושבת שבמהלך חיים של אדם מסויים, הוא מאבד מהחלקים שלו ולמעמים נשאר חור בתמונה, ולפעמים מוצאים חלק אחר. החלק האחר יכול להיות בטעות לא מתאים, אבל עם הזמן החלקים שמסביבו ילמדו להכיר אותו ולהתמזג אליו באופן מושלם. תמיד יש חור בפאזל איפשהו. חור בהשכלה, חור בביטחון, חור בהבנה. זה מה שהופך את הפאזל שלנו למושלם. אני חושבת שמושלם זה מושג שכל אחד קובע לעצמו. היופי הוא לשאוף לשלמות שנקבעה בתוכו. הוא יכול לנסות ולהשלים, להוציא חלקים, להחליף ולבלבל את התמונה, אבל רק מישהו מבחוץ יוכל לבוא ולהגיד "אח... איזה יופי. שלמות." אני חושבת שכל אחד מושלם.