התרעות ועוד 1776 – גם אז היו התרעות... לעיתים קרובות אנו נוטים לפול למלכודת ולערבב בין ספרי היסטוריה לבין ספרים שהם "מסטר¯בוק" (חסר מושג טוב בעברית!), ספרי יסוד איכותיים שהתובנות שניתן ללמוד מהם עשויות ולהועיל לנו פעמים רבות ושנים ארוכות קדימה אחד מספרים אלו הוא 1776. כביכול ספר המתאר את השנה הראשונה של מלחמת העצמאות האמריקאית. אך לדעתי, בפועל זה רומן חי ותוסס של אומץ אישי ויכולות לקחת סיכונים ואחריות. הצד הצבאי הוא חשוב ומתואר כהלכה ומיד אשוב אליו, אך המהות היא אנשים. ומכאן גם מגיעה זווית הראיה ממנה נובעות התובנות החשובות של הספר. לחלק לא מבוטל של הקרבות המכריעים בשנה הראשונה של המלחמה היו התרעות או כללו מרכיבים שלו נלקחו בחשבון התוצאה של אותו ארוע קונקרטי היתה שונה: ❖ כבוש בוסטון על ידי וושינגטון. היתרונות שבהחזקה/כבוש מצוקי דורצ'סטר השולטים על העיר בוסטון היו ברורים לבריטים אך מסיבה לא ברורה, אולי חוסר הרצון לעזוב את המגורים הנוחים בעיר במזג אויר שירד הרבה מתחת לאפס או חוסר כח אדם הדבר לא בוצע. ❖ לבריטים הגיעו אזהרות על הכוונה להפגזת העיר מהמצוקים, אך הם לא לקחו אותן ברצינות. אולי לא היו מודעים לתותחים הרבים שבידי האמריקאים (ע' 88-9), עלילה שתוזכר בהמשך. ❖ בהגנה על דרום לונג איילנד - קליבלנד, "שכחו" האמריקאים להגן על מעבר ג'מייקה אחד מן הארבעה שהיו ברכס הגבעות שהגנה עליו עשויה להגן באופן מעולה על אזור ברוקלין או רק הפנו לשם סיור של חמישה רוכבים (ע' 153). החלטה זו חרצה את גורל ניו יורק. ❖ קרב טרנטון נחשב, ובצדק, לקרב מפנה במלחמת העצמאות האמריקאית. לבריטים הגיעה אזהרה מסוימת יום לפני הקרב (ע' 251). אך התקלות עם חיילים אמריקאים נתפסה כמפגש אקראי ולא כפגישת ראש החץ של המתקפה. גם קרב ההמשך ב פרינסטון, היה קטן משתתפים יחסית אבל התוצאות היו משמעותיות. בתום השנה הראשונה לקרבות, כל צד הסיק את מסקנותיו. רוב הבריטים הגם שסבלו מפלות ואיבדו לא מעט לוחמים נטו לראות בהם קרבות קטנים. לעומת זאת האמריקאים אמרו לעצמם ניצחנו הפעם , ננצח גם בעתיד. הבריטים אינם כל-יכולים כמו שחשבנו בהתחלה… באותה עת אוכלוסיית בריטניה מנתה כ 8 מיליון לעומת אוכלוסיית המושבות שמנתה כ 2.5 מיליון מהם חצי מיליון עבדים. אבל רוב המתיישבים ב"קולוניות" היו קרובים לחזית ומחושלים. וכמובן שכל אחד מהם החזיק לפחות רובה אחד בביתו. אם מתבוננים על רוח האנשים ומחשבותיהם שהמחבר מקלאו היטב לתאר תוך ציטוט זכרונות בני התקופה הספר 1776 הוא רומן מרתק! לסיום עוד מספר הארות מעניינות: ✔ הצבא האמריקאי היה צעיר. המצביא ג'ורג' וושינגטון היה בן 44 בסך הכל. נתנאל גרין, אחד מהמפקדים הבולטים ששרתו לאורך כל המערכה עד לעצמאות היה בן 33 וקצת. להשוואה הרצי הלוי היום הוא בן 56. מעניין ביותר לדעת שוושינגטון הגם שהיה בעל נסיון צבאי, כלל לא זכה להצלחה בקרבות שניהל נגד הצרפתים והאינדיאנים במלחמת שבע השנים. כלומר גם כאן הקונגרס נתן אמון וגיבוי לאדם, בהחלט בעל מעמד חברתי משמעותי, אבל ללא השגים צבאים, רק על סמך הכרות עמו ואישיותו. הנרי נוקס שהביא את תותחי טיקונדרוגה הנטושים בצפון מדינת ניו יורק לבוסטון, מהלך שהיה שובר שוויון, מרחק של 480 ק"מ בחורף קר במיוחד, היה בן 26. נסיונו הצבאי היה מבוסס על קריאת ספרי צבא מסוגים שונים... לשם כך הוא קיבל מוושינגטון סכום של 1000$ השקול בימינו ל 1,500,000 ₪ אחרי שהעלה את לפניו את הרעיון. ✔ והיו עוד רעיונות שהעלו חיילים והתקבלו (ע' )86-87. חלק מרעיונות אלו הגיעו מספרי מלחמה שקראו האמריקאים. פתיחות הוא שם המשחק כנראה שיש לכך המשך בימינו. לא סתם הכלכלה האמריקאית רצה קדימה.

התרעות ועוד 1776 – גם אז היו התרעות... לעיתים קרובות אנו נוטים לפול למלכודת ולערבב בין ספרי היסטוריה לבין ספרים שהם "מסטר¯בוק" (חסר מושג טוב בעברית!), ספרי יסוד איכותיים שהתובנות שניתן ללמוד מהם עשויות ולהועיל לנו פעמים רבות ושנים ארוכות קדימה אחד מספרים אלו הוא 1776. כביכול ספר המתאר את השנה הראשונה של מלחמת העצמאות האמריקאית. אך לדעתי, בפועל זה רומן חי ותוסס של אומץ אישי ויכולות לקחת סיכונים ואחריות. הצד הצבאי הוא חשוב ומתואר כהלכה ומיד אשוב אליו, אך המהות היא אנשים. ומכאן גם מגיעה זווית הראיה ממנה נובעות התובנות החשובות של הספר. לחלק לא מבוטל של הקרבות המכריעים בשנה הראשונה של המלחמה היו התרעות או כללו מרכיבים שלו נלקחו בחשבון התוצאה של אותו ארוע קונקרטי היתה שונה: ❖ כבוש בוסטון על ידי וושינגטון. היתרונות שבהחזקה/כבוש מצוקי דורצ'סטר השולטים על העיר בוסטון היו ברורים לבריטים אך מסיבה לא ברורה, אולי חוסר הרצון לעזוב את המגורים הנוחים בעיר במזג אויר שירד הרבה מתחת לאפס או חוסר כח אדם הדבר לא בוצע. ❖ לבריטים הגיעו אזהרות על הכוונה להפגזת העיר מהמצוקים, אך הם לא לקחו אותן ברצינות. אולי לא היו מודעים לתותחים הרבים שבידי האמריקאים (ע' 88-9), עלילה שתוזכר בהמשך. ❖ בהגנה על דרום לונג איילנד - קליבלנד, "שכחו" האמריקאים להגן על מעבר ג'מייקה אחד מן הארבעה שהיו ברכס הגבעות שהגנה עליו עשויה להגן באופן מעולה על אזור ברוקלין או רק הפנו לשם סיור של חמישה רוכבים (ע' 153). החלטה זו חרצה את גורל ניו יורק. ❖ קרב טרנטון נחשב, ובצדק, לקרב מפנה במלחמת העצמאות האמריקאית. לבריטים הגיעה אזהרה מסוימת יום לפני הקרב (ע' 251). אך התקלות עם חיילים אמריקאים נתפסה כמפגש אקראי ולא כפגישת ראש החץ של המתקפה. גם קרב ההמשך ב פרינסטון, היה קטן משתתפים יחסית אבל התוצאות היו משמעותיות. בתום השנה הראשונה לקרבות, כל צד הסיק את מסקנותיו. רוב הבריטים הגם שסבלו מפלות ואיבדו לא מעט לוחמים נטו לראות בהם קרבות קטנים. לעומת זאת האמריקאים אמרו לעצמם ניצחנו הפעם , ננצח גם בעתיד. הבריטים אינם כל-יכולים כמו שחשבנו בהתחלה… באותה עת אוכלוסיית בריטניה מנתה כ 8 מיליון לעומת אוכלוסיית המושבות שמנתה כ 2.5 מיליון מהם חצי מיליון עבדים. אבל רוב המתיישבים ב"קולוניות" היו קרובים לחזית ומחושלים. וכמובן שכל אחד מהם החזיק לפחות רובה אחד בביתו. אם מתבוננים על רוח האנשים ומחשבותיהם שהמחבר מקלאו היטב לתאר תוך ציטוט זכרונות בני התקופה הספר 1776 הוא רומן מרתק! לסיום עוד מספר הארות מעניינות: ✔ הצבא האמריקאי היה צעיר. המצביא ג'ורג' וושינגטון היה בן 44 בסך הכל. נתנאל גרין, אחד מהמפקדים הבולטים ששרתו לאורך כל המערכה עד לעצמאות היה בן 33 וקצת. להשוואה הרצי הלוי היום הוא בן 56. מעניין ביותר לדעת שוושינגטון הגם שהיה בעל נסיון צבאי, כלל לא זכה להצלחה בקרבות שניהל נגד הצרפתים והאינדיאנים במלחמת שבע השנים. כלומר גם כאן הקונגרס נתן אמון וגיבוי לאדם, בהחלט בעל מעמד חברתי משמעותי, אבל ללא השגים צבאים, רק על סמך הכרות עמו ואישיותו. הנרי נוקס שהביא את תותחי טיקונדרוגה הנטושים בצפון מדינת ניו יורק לבוסטון, מהלך שהיה שובר שוויון, מרחק של 480 ק"מ בחורף קר במיוחד, היה בן 26. נסיונו הצבאי היה מבוסס על קריאת ספרי צבא מסוגים שונים... לשם כך הוא קיבל מוושינגטון סכום של 1000$ השקול בימינו ל 1,500,000 ₪ אחרי שהעלה את לפניו את הרעיון. ✔ והיו עוד רעיונות שהעלו חיילים והתקבלו (ע' )86-87. חלק מרעיונות אלו הגיעו מספרי מלחמה שקראו האמריקאים. פתיחות הוא שם המשחק כנראה שיש לכך המשך בימינו. לא סתם הכלכלה האמריקאית רצה קדימה.

התרעות ועוד 1776 – גם אז היו התרעות... לעיתים קרובות אנו נוטים לפול למלכודת ולערבב בין ספרי היסטוריה לבין ספרים שהם "מסטר¯בוק" (חסר מושג טוב בעברית!), ספרי יסוד איכותיים שהתובנות שניתן ללמוד מהם עשויות ולהועיל לנו פעמים רבות ושנים ארוכות קדימה אחד מספרים אלו הוא 1776. כביכול ספר המתאר את השנה הראשונה של מלחמת העצמאות האמריקאית. אך לדעתי, בפועל זה רומן חי ותוסס של אומץ אישי ויכולות לקחת סיכונים ואחריות. הצד הצבאי הוא חשוב ומתואר כהלכה ומיד אשוב אליו, אך המהות היא אנשים. ומכאן גם מגיעה זווית הראיה ממנה נובעות התובנות החשובות של הספר. לחלק לא מבוטל של הקרבות המכריעים בשנה הראשונה של המלחמה היו התרעות או כללו מרכיבים שלו נלקחו בחשבון התוצאה של אותו ארוע קונקרטי היתה שונה: ❖ כבוש בוסטון על ידי וושינגטון. היתרונות שבהחזקה/כבוש מצוקי דורצ'סטר השולטים על העיר בוסטון היו ברורים לבריטים אך מסיבה לא ברורה, אולי חוסר הרצון לעזוב את המגורים הנוחים בעיר במזג אויר שירד הרבה מתחת לאפס או חוסר כח אדם הדבר לא בוצע. ❖ לבריטים הגיעו אזהרות על הכוונה להפגזת העיר מהמצוקים, אך הם לא לקחו אותן ברצינות. אולי לא היו מודעים לתותחים הרבים שבידי האמריקאים (ע' 88-9), עלילה שתוזכר בהמשך. ❖ בהגנה על דרום לונג איילנד - קליבלנד, "שכחו" האמריקאים להגן על מעבר ג'מייקה אחד מן הארבעה שהיו ברכס הגבעות שהגנה עליו עשויה להגן באופן מעולה על אזור ברוקלין או רק הפנו לשם סיור של חמישה רוכבים (ע' 153). החלטה זו חרצה את גורל ניו יורק. ❖ קרב טרנטון נחשב, ובצדק, לקרב מפנה במלחמת העצמאות האמריקאית. לבריטים הגיעה אזהרה מסוימת יום לפני הקרב (ע' 251). אך התקלות עם חיילים אמריקאים נתפסה כמפגש אקראי ולא כפגישת ראש החץ של המתקפה. גם קרב ההמשך ב פרינסטון, היה קטן משתתפים יחסית אבל התוצאות היו משמעותיות. בתום השנה הראשונה לקרבות, כל צד הסיק את מסקנותיו. רוב הבריטים הגם שסבלו מפלות ואיבדו לא מעט לוחמים נטו לראות בהם קרבות קטנים. לעומת זאת האמריקאים אמרו לעצמם ניצחנו הפעם , ננצח גם בעתיד. הבריטים אינם כל-יכולים כמו שחשבנו בהתחלה… באותה עת אוכלוסיית בריטניה מנתה כ 8 מיליון לעומת אוכלוסיית המושבות שמנתה כ 2.5 מיליון מהם חצי מיליון עבדים. אבל רוב המתיישבים ב"קולוניות" היו קרובים לחזית ומחושלים. וכמובן שכל אחד מהם החזיק לפחות רובה אחד בביתו. אם מתבוננים על רוח האנשים ומחשבותיהם שהמחבר מקלאו היטב לתאר תוך ציטוט זכרונות בני התקופה הספר 1776 הוא רומן מרתק! לסיום עוד מספר הארות מעניינות: ✔ הצבא האמריקאי היה צעיר. המצביא ג'ורג' וושינגטון היה בן 44 בסך הכל. נתנאל גרין, אחד מהמפקדים הבולטים ששרתו לאורך כל המערכה עד לעצמאות היה בן 33 וקצת. להשוואה הרצי הלוי היום הוא בן 56. מעניין ביותר לדעת שוושינגטון הגם שהיה בעל נסיון צבאי, כלל לא זכה להצלחה בקרבות שניהל נגד הצרפתים והאינדיאנים במלחמת שבע השנים. כלומר גם כאן הקונגרס נתן אמון וגיבוי לאדם, בהחלט בעל מעמד חברתי משמעותי, אבל ללא השגים צבאים, רק על סמך הכרות עמו ואישיותו. הנרי נוקס שהביא את תותחי טיקונדרוגה הנטושים בצפון מדינת ניו יורק לבוסטון, מהלך שהיה שובר שוויון, מרחק של 480 ק"מ בחורף קר במיוחד, היה בן 26. נסיונו הצבאי היה מבוסס על קריאת ספרי צבא מסוגים שונים... לשם כך הוא קיבל מוושינגטון סכום של 1000$ השקול בימינו ל 1,500,000 ₪ אחרי שהעלה את לפניו את הרעיון. ✔ והיו עוד רעיונות שהעלו חיילים והתקבלו (ע' )86-87. חלק מרעיונות אלו הגיעו מספרי מלחמה שקראו האמריקאים. פתיחות הוא שם המשחק כנראה שיש לכך המשך בימינו. לא סתם הכלכלה האמריקאית רצה קדימה.

התרעות ועוד 1776 – גם אז היו התרעות... לעיתים קרובות אנו נוטים לפול למלכודת ולערבב בין ספרי היסטוריה לבין ספרים שהם "מסטר¯בוק" (חסר מושג טוב בעברית!), ספרי יסוד איכותיים שהתובנות שניתן ללמוד מהם עשויות ולהועיל לנו פעמים רבות ושנים ארוכות קדימה אחד מספרים אלו הוא 1776. כביכול ספר המתאר את השנה הראשונה של מלחמת העצמאות האמריקאית. אך לדעתי, בפועל זה רומן חי ותוסס של אומץ אישי ויכולות לקחת סיכונים ואחריות. הצד הצבאי הוא חשוב ומתואר כהלכה ומיד אשוב אליו, אך המהות היא אנשים. ומכאן גם מגיעה זווית הראיה ממנה נובעות התובנות החשובות של הספר. לחלק לא מבוטל של הקרבות המכריעים בשנה הראשונה של המלחמה היו התרעות או כללו מרכיבים שלו נלקחו בחשבון התוצאה של אותו ארוע קונקרטי היתה שונה: ❖ כבוש בוסטון על ידי וושינגטון. היתרונות שבהחזקה/כבוש מצוקי דורצ'סטר השולטים על העיר בוסטון היו ברורים לבריטים אך מסיבה לא ברורה, אולי חוסר הרצון לעזוב את המגורים הנוחים בעיר במזג אויר שירד הרבה מתחת לאפס או חוסר כח אדם הדבר לא בוצע. ❖ לבריטים הגיעו אזהרות על הכוונה להפגזת העיר מהמצוקים, אך הם לא לקחו אותן ברצינות. אולי לא היו מודעים לתותחים הרבים שבידי האמריקאים (ע' 88-9), עלילה שתוזכר בהמשך. ❖ בהגנה על דרום לונג איילנד - קליבלנד, "שכחו" האמריקאים להגן על מעבר ג'מייקה אחד מן הארבעה שהיו ברכס הגבעות שהגנה עליו עשויה להגן באופן מעולה על אזור ברוקלין או רק הפנו לשם סיור של חמישה רוכבים (ע' 153). החלטה זו חרצה את גורל ניו יורק. ❖ קרב טרנטון נחשב, ובצדק, לקרב מפנה במלחמת העצמאות האמריקאית. לבריטים הגיעה אזהרה מסוימת יום לפני הקרב (ע' 251). אך התקלות עם חיילים אמריקאים נתפסה כמפגש אקראי ולא כפגישת ראש החץ של המתקפה. גם קרב ההמשך ב פרינסטון, היה קטן משתתפים יחסית אבל התוצאות היו משמעותיות. בתום השנה הראשונה לקרבות, כל צד הסיק את מסקנותיו. רוב הבריטים הגם שסבלו מפלות ואיבדו לא מעט לוחמים נטו לראות בהם קרבות קטנים. לעומת זאת האמריקאים אמרו לעצמם ניצחנו הפעם , ננצח גם בעתיד. הבריטים אינם כל-יכולים כמו שחשבנו בהתחלה… באותה עת אוכלוסיית בריטניה מנתה כ 8 מיליון לעומת אוכלוסיית המושבות שמנתה כ 2.5 מיליון מהם חצי מיליון עבדים. אבל רוב המתיישבים ב"קולוניות" היו קרובים לחזית ומחושלים. וכמובן שכל אחד מהם החזיק לפחות רובה אחד בביתו. אם מתבוננים על רוח האנשים ומחשבותיהם שהמחבר מקלאו היטב לתאר תוך ציטוט זכרונות בני התקופה הספר 1776 הוא רומן מרתק! לסיום עוד מספר הארות מעניינות: ✔ הצבא האמריקאי היה צעיר. המצביא ג'ורג' וושינגטון היה בן 44 בסך הכל. נתנאל גרין, אחד מהמפקדים הבולטים ששרתו לאורך כל המערכה עד לעצמאות היה בן 33 וקצת. להשוואה הרצי הלוי היום הוא בן 56. מעניין ביותר לדעת שוושינגטון הגם שהיה בעל נסיון צבאי, כלל לא זכה להצלחה בקרבות שניהל נגד הצרפתים והאינדיאנים במלחמת שבע השנים. כלומר גם כאן הקונגרס נתן אמון וגיבוי לאדם, בהחלט בעל מעמד חברתי משמעותי, אבל ללא השגים צבאים, רק על סמך הכרות עמו ואישיותו. הנרי נוקס שהביא את תותחי טיקונדרוגה הנטושים בצפון מדינת ניו יורק לבוסטון, מהלך שהיה שובר שוויון, מרחק של 480 ק"מ בחורף קר במיוחד, היה בן 26. נסיונו הצבאי היה מבוסס על קריאת ספרי צבא מסוגים שונים... לשם כך הוא קיבל מוושינגטון סכום של 1000$ השקול בימינו ל 1,500,000 ₪ אחרי שהעלה את לפניו את הרעיון. ✔ והיו עוד רעיונות שהעלו חיילים והתקבלו (ע' )86-87. חלק מרעיונות אלו הגיעו מספרי מלחמה שקראו האמריקאים. פתיחות הוא שם המשחק כנראה שיש לכך המשך בימינו. לא סתם הכלכלה האמריקאית רצה קדימה.

התרעות ועוד 1776 – גם אז היו התרעות... לעיתים קרובות אנו נוטים לפול למלכודת ולערבב בין ספרי היסטוריה לבין ספרים שהם "מסטר¯בוק" (חסר מושג טוב בעברית!), ספרי יסוד איכותיים שהתובנות שניתן ללמוד מהם עשויות ולהועיל לנו פעמים רבות ושנים ארוכות קדימה אחד מספרים אלו הוא 1776. כביכול ספר המתאר את השנה הראשונה של מלחמת העצמאות האמריקאית. אך לדעתי, בפועל זה רומן חי ותוסס של אומץ אישי ויכולות לקחת סיכונים ואחריות. הצד הצבאי הוא חשוב ומתואר כהלכה ומיד אשוב אליו, אך המהות היא אנשים. ומכאן גם מגיעה זווית הראיה ממנה נובעות התובנות החשובות של הספר. לחלק לא מבוטל של הקרבות המכריעים בשנה הראשונה של המלחמה היו התרעות או כללו מרכיבים שלו נלקחו בחשבון התוצאה של אותו ארוע קונקרטי היתה שונה: ❖ כבוש בוסטון על ידי וושינגטון. היתרונות שבהחזקה/כבוש מצוקי דורצ'סטר השולטים על העיר בוסטון היו ברורים לבריטים אך מסיבה לא ברורה, אולי חוסר הרצון לעזוב את המגורים הנוחים בעיר במזג אויר שירד הרבה מתחת לאפס או חוסר כח אדם הדבר לא בוצע. ❖ לבריטים הגיעו אזהרות על הכוונה להפגזת העיר מהמצוקים, אך הם לא לקחו אותן ברצינות. אולי לא היו מודעים לתותחים הרבים שבידי האמריקאים (ע' 88-9), עלילה שתוזכר בהמשך. ❖ בהגנה על דרום לונג איילנד - קליבלנד, "שכחו" האמריקאים להגן על מעבר ג'מייקה אחד מן הארבעה שהיו ברכס הגבעות שהגנה עליו עשויה להגן באופן מעולה על אזור ברוקלין או רק הפנו לשם סיור של חמישה רוכבים (ע' 153). החלטה זו חרצה את גורל ניו יורק. ❖ קרב טרנטון נחשב, ובצדק, לקרב מפנה במלחמת העצמאות האמריקאית. לבריטים הגיעה אזהרה מסוימת יום לפני הקרב (ע' 251). אך התקלות עם חיילים אמריקאים נתפסה כמפגש אקראי ולא כפגישת ראש החץ של המתקפה. גם קרב ההמשך ב פרינסטון, היה קטן משתתפים יחסית אבל התוצאות היו משמעותיות. בתום השנה הראשונה לקרבות, כל צד הסיק את מסקנותיו. רוב הבריטים הגם שסבלו מפלות ואיבדו לא מעט לוחמים נטו לראות בהם קרבות קטנים. לעומת זאת האמריקאים אמרו לעצמם ניצחנו הפעם , ננצח גם בעתיד. הבריטים אינם כל-יכולים כמו שחשבנו בהתחלה… באותה עת אוכלוסיית בריטניה מנתה כ 8 מיליון לעומת אוכלוסיית המושבות שמנתה כ 2.5 מיליון מהם חצי מיליון עבדים. אבל רוב המתיישבים ב"קולוניות" היו קרובים לחזית ומחושלים. וכמובן שכל אחד מהם החזיק לפחות רובה אחד בביתו. אם מתבוננים על רוח האנשים ומחשבותיהם שהמחבר מקלאו היטב לתאר תוך ציטוט זכרונות בני התקופה הספר 1776 הוא רומן מרתק! לסיום עוד מספר הארות מעניינות: ✔ הצבא האמריקאי היה צעיר. המצביא ג'ורג' וושינגטון היה בן 44 בסך הכל. נתנאל גרין, אחד מהמפקדים הבולטים ששרתו לאורך כל המערכה עד לעצמאות היה בן 33 וקצת. להשוואה הרצי הלוי היום הוא בן 56. מעניין ביותר לדעת שוושינגטון הגם שהיה בעל נסיון צבאי, כלל לא זכה להצלחה בקרבות שניהל נגד הצרפתים והאינדיאנים במלחמת שבע השנים. כלומר גם כאן הקונגרס נתן אמון וגיבוי לאדם, בהחלט בעל מעמד חברתי משמעותי, אבל ללא השגים צבאים, רק על סמך הכרות עמו ואישיותו. הנרי נוקס שהביא את תותחי טיקונדרוגה הנטושים בצפון מדינת ניו יורק לבוסטון, מהלך שהיה שובר שוויון, מרחק של 480 ק"מ בחורף קר במיוחד, היה בן 26. נסיונו הצבאי היה מבוסס על קריאת ספרי צבא מסוגים שונים... לשם כך הוא קיבל מוושינגטון סכום של 1000$ השקול בימינו ל 1,500,000 ₪ אחרי שהעלה את לפניו את הרעיון. ✔ והיו עוד רעיונות שהעלו חיילים והתקבלו (ע' )86-87. חלק מרעיונות אלו הגיעו מספרי מלחמה שקראו האמריקאים. פתיחות הוא שם המשחק כנראה שיש לכך המשך בימינו. לא סתם הכלכלה האמריקאית רצה קדימה.

התרעות ועוד 1776 – גם אז היו התרעות... לעיתים קרובות אנו נוטים לפול למלכודת ולערבב בין ספרי היסטוריה לבין ספרים שהם "מסטר¯בוק" (חסר מושג טוב בעברית!), ספרי יסוד איכותיים שהתובנות שניתן ללמוד מהם עשויות ולהועיל לנו פעמים רבות ושנים ארוכות קדימה אחד מספרים אלו הוא 1776. כביכול ספר המתאר את השנה הראשונה של מלחמת העצמאות האמריקאית. אך לדעתי, בפועל זה רומן חי ותוסס של אומץ אישי ויכולות לקחת סיכונים ואחריות. הצד הצבאי הוא חשוב ומתואר כהלכה ומיד אשוב אליו, אך המהות היא אנשים. ומכאן גם מגיעה זווית הראיה ממנה נובעות התובנות החשובות של הספר. לחלק לא מבוטל של הקרבות המכריעים בשנה הראשונה של המלחמה היו התרעות או כללו מרכיבים שלו נלקחו בחשבון התוצאה של אותו ארוע קונקרטי היתה שונה: ❖ כבוש בוסטון על ידי וושינגטון. היתרונות שבהחזקה/כבוש מצוקי דורצ'סטר השולטים על העיר בוסטון היו ברורים לבריטים אך מסיבה לא ברורה, אולי חוסר הרצון לעזוב את המגורים הנוחים בעיר במזג אויר שירד הרבה מתחת לאפס או חוסר כח אדם הדבר לא בוצע. ❖ לבריטים הגיעו אזהרות על הכוונה להפגזת העיר מהמצוקים, אך הם לא לקחו אותן ברצינות. אולי לא היו מודעים לתותחים הרבים שבידי האמריקאים (ע' 88-9), עלילה שתוזכר בהמשך. ❖ בהגנה על דרום לונג איילנד - קליבלנד, "שכחו" האמריקאים להגן על מעבר ג'מייקה אחד מן הארבעה שהיו ברכס הגבעות שהגנה עליו עשויה להגן באופן מעולה על אזור ברוקלין או רק הפנו לשם סיור של חמישה רוכבים (ע' 153). החלטה זו חרצה את גורל ניו יורק. ❖ קרב טרנטון נחשב, ובצדק, לקרב מפנה במלחמת העצמאות האמריקאית. לבריטים הגיעה אזהרה מסוימת יום לפני הקרב (ע' 251). אך התקלות עם חיילים אמריקאים נתפסה כמפגש אקראי ולא כפגישת ראש החץ של המתקפה. גם קרב ההמשך ב פרינסטון, היה קטן משתתפים יחסית אבל התוצאות היו משמעותיות. בתום השנה הראשונה לקרבות, כל צד הסיק את מסקנותיו. רוב הבריטים הגם שסבלו מפלות ואיבדו לא מעט לוחמים נטו לראות בהם קרבות קטנים. לעומת זאת האמריקאים אמרו לעצמם ניצחנו הפעם , ננצח גם בעתיד. הבריטים אינם כל-יכולים כמו שחשבנו בהתחלה… באותה עת אוכלוסיית בריטניה מנתה כ 8 מיליון לעומת אוכלוסיית המושבות שמנתה כ 2.5 מיליון מהם חצי מיליון עבדים. אבל רוב המתיישבים ב"קולוניות" היו קרובים לחזית ומחושלים. וכמובן שכל אחד מהם החזיק לפחות רובה אחד בביתו. אם מתבוננים על רוח האנשים ומחשבותיהם שהמחבר מקלאו היטב לתאר תוך ציטוט זכרונות בני התקופה הספר 1776 הוא רומן מרתק! לסיום עוד מספר הארות מעניינות: ✔ הצבא האמריקאי היה צעיר. המצביא ג'ורג' וושינגטון היה בן 44 בסך הכל. נתנאל גרין, אחד מהמפקדים הבולטים ששרתו לאורך כל המערכה עד לעצמאות היה בן 33 וקצת. להשוואה הרצי הלוי היום הוא בן 56. מעניין ביותר לדעת שוושינגטון הגם שהיה בעל נסיון צבאי, כלל לא זכה להצלחה בקרבות שניהל נגד הצרפתים והאינדיאנים במלחמת שבע השנים. כלומר גם כאן הקונגרס נתן אמון וגיבוי לאדם, בהחלט בעל מעמד חברתי משמעותי, אבל ללא השגים צבאים, רק על סמך הכרות עמו ואישיותו. הנרי נוקס שהביא את תותחי טיקונדרוגה הנטושים בצפון מדינת ניו יורק לבוסטון, מהלך שהיה שובר שוויון, מרחק של 480 ק"מ בחורף קר במיוחד, היה בן 26. נסיונו הצבאי היה מבוסס על קריאת ספרי צבא מסוגים שונים... לשם כך הוא קיבל מוושינגטון סכום של 1000$ השקול בימינו ל 1,500,000 ₪ אחרי שהעלה את לפניו את הרעיון. ✔ והיו עוד רעיונות שהעלו חיילים והתקבלו (ע' )86-87. חלק מרעיונות אלו הגיעו מספרי מלחמה שקראו האמריקאים. פתיחות הוא שם המשחק כנראה שיש לכך המשך בימינו. לא סתם הכלכלה האמריקאית רצה קדימה.