ספר מעולה. זה הספר הראשון של ניקולס ספארקס שאני קוראת . מאוד נהניתי .

איי איי רוטנר, את מדרדרת מרגע לדודלי ממש...
אני לא יודעת מאיפה להתחיל ואיך לסיים.

עיקרון העלילה הוא:
יש לנו מלכת שכבה.
זוממים להדיח אותה מתפקידה קבוצת מנודים.

נשמע חביב לא? אפילו אחלה ספר להעביר איתו את הזמן.. אז זהו שלא.
הרעיון נשמע מאוד לא בנאלי, מאוד מקורי- מסקרן, מעניין.. אבל רוטנר לא ממצה אותו בכלל. הדמויות, הסיטואציות ומערכות היחסים בינהם מאוד שטחיות וגם ממוחזרות ביותר.

יותם- ממש העתק של תומר מקיץ אחד ביחד, חתיך ונחשק על ידי מרבית הבנות, מופנם וסגור. וחברו הטוב, גל (או שמא עלי לכתוב איתי) - ליצן הכיתה, מלא בביטחון, שתמיד דואג להיות במרכז העניינים ולשעשע את כולם

יותם וליאן.. יותם המקובל והחתיך, וליאן הנחבאת אל הכלים שבחיים לא תאמין שיהיה בינהם משהו. והיי היי למלכת הכיתה שלנו יש קטע עם יותם.. מזכיר לכם משהו? תומר-ענבל-אלינור.

עוד משהו שעצבן אותי הוא שהספר כבייכול מציג את "הצדק החברתי" של ליאן רעות יניב ונמרוד.. אבל האמת היא שהוא לא. החבורה כבייכול מוחה נגד מלכת החברה ונגד כמה שזה לא הוגן, ומחליטה לנקום בה ולהתנגד למצב- אבל בעצם הם לא באמת מוחים נגד המצב, הם לא באמת מנסים לעצור את הארכייה החברתית הזאת ומוחים נגד זה שיש דבר כזה בכלל מלכת שכבה. הם בסה"כ רוצה להחליף את מלכת השכבה בילדה אחרת.. זה לא פותר את הבעיה של מלכת השכבה.

הספר הכי פחות טוב של ליאת רוטנר, אחרי מאלאדר..
לא נהנתי בכלל

הנקודת אור היחידה בו היא התיבה בבית הספר שאליה מכניסים ילדים מכתבים אודתם...זה עוזר להכיר את הדמויות מקרוב וזה באמת מעניין