עצם העובדה שאשת הרופא נותרה כ'לא עיוורת' היחידה מבליטה או יותר נכון לומר, מקיאה החוצה את צביעותה של החברה,קיצוניות שכזו נקרית בדרכינו בזמנים קשים, בזמן בהן פוקדות אותנו מלחמות. השתמשתי במושג 'לא עיוורת' מאחר ואין זה אומר שהיא חפה מפשע צביעות זו, למרות היותה כזו שעוד רואה, היא זו שקיבלה עליה להציג לראווה דרך עיניה הרואות את הזוועות שמותירה מלאכת ידם של עיוורים שאינם רואים את עצמם, גם עוד לפני שהפכו עיוורים. לא כבדרך אגב נותרה האחרונה שעוד רואה, תפקידה שנכפה עליה מגונן על איזשהו צדק חברתי , עיוור אך עדיין צדק, מוסר אנושי שהופך לדבר שולי שמתחזק יותר בכל שורה ופסקה אשר גרמה לי כקוראת לחוש פיקחון עצמי. "כנראה רק בעולם של עיוורים הדברים יהיו מה שהם באמת.." משפט שנאמר ע"י הרופא אל הזקן עם הרטייה השחורה כאשר דנו בנושא ההיגיינה שקיימת בהתקנת עין זכוכית במקום הרטייה. הזקן כמו אשת הרופא לא חושש מהאמת ובתשובתו הכל כך פשוטה שאף עיוור יכול לחשפה עונה לרופא- במצב בו כולם עיוורים , למה נחוצה לי האסתטיקה? חושף אמת שכל כך קל לאבד בתוך ים מהול בעיוורים. הרעיון של סאראמאגו, להשאיר אדם אחד שמבליט את מה שאנשים מנסים לשכוח ולהעלים מעיניהם ,במידה מסויימת הזכיר לי את הילדה בשמלה האדומה מהסרט 'רשימת שינדלר', האדום שצבע אותה, הפך לכתם, כסמל לזוועות שהתרחשו באותה התקופה, מעין 'שואה מהלכת' שידעו והכחישו. מעניין , מחריד ,מזכך.

עצם העובדה שאשת הרופא נותרה כ'לא עיוורת' היחידה מבליטה או יותר נכון לומר, מקיאה החוצה את צביעותה של החברה,קיצוניות שכזו נקרית בדרכינו בזמנים קשים, בזמן בהן פוקדות אותנו מלחמות. השתמשתי במושג 'לא עיוורת' מאחר ואין זה אומר שהיא חפה מפשע צביעות זו, למרות היותה כזו שעוד רואה, היא זו שקיבלה עליה להציג לראווה דרך עיניה הרואות את הזוועות שמותירה מלאכת ידם של עיוורים שאינם רואים את עצמם, גם עוד לפני שהפכו עיוורים. לא כבדרך אגב נותרה האחרונה שעוד רואה, תפקידה שנכפה עליה מגונן על איזשהו צדק חברתי , עיוור אך עדיין צדק, מוסר אנושי שהופך לדבר שולי שמתחזק יותר בכל שורה ופסקה אשר גרמה לי כקוראת לחוש פיקחון עצמי. "כנראה רק בעולם של עיוורים הדברים יהיו מה שהם באמת.." משפט שנאמר ע"י הרופא אל הזקן עם הרטייה השחורה כאשר דנו בנושא ההיגיינה שקיימת בהתקנת עין זכוכית במקום הרטייה. הזקן כמו אשת הרופא לא חושש מהאמת ובתשובתו הכל כך פשוטה שאף עיוור יכול לחשפה עונה לרופא- במצב בו כולם עיוורים , למה נחוצה לי האסתטיקה? חושף אמת שכל כך קל לאבד בתוך ים מהול בעיוורים. הרעיון של סאראמאגו, להשאיר אדם אחד שמבליט את מה שאנשים מנסים לשכוח ולהעלים מעיניהם ,במידה מסויימת הזכיר לי את הילדה בשמלה האדומה מהסרט 'רשימת שינדלר', האדום שצבע אותה, הפך לכתם, כסמל לזוועות שהתרחשו באותה התקופה, מעין 'שואה מהלכת' שידעו והכחישו. מעניין , מחריד ,מזכך.

עצם העובדה שאשת הרופא נותרה כ'לא עיוורת' היחידה מבליטה או יותר נכון לומר, מקיאה החוצה את צביעותה של החברה,קיצוניות שכזו נקרית בדרכינו בזמנים קשים, בזמן בהן פוקדות אותנו מלחמות. השתמשתי במושג 'לא עיוורת' מאחר ואין זה אומר שהיא חפה מפשע צביעות זו, למרות היותה כזו שעוד רואה, היא זו שקיבלה עליה להציג לראווה דרך עיניה הרואות את הזוועות שמותירה מלאכת ידם של עיוורים שאינם רואים את עצמם, גם עוד לפני שהפכו עיוורים. לא כבדרך אגב נותרה האחרונה שעוד רואה, תפקידה שנכפה עליה מגונן על איזשהו צדק חברתי , עיוור אך עדיין צדק, מוסר אנושי שהופך לדבר שולי שמתחזק יותר בכל שורה ופסקה אשר גרמה לי כקוראת לחוש פיקחון עצמי. "כנראה רק בעולם של עיוורים הדברים יהיו מה שהם באמת.." משפט שנאמר ע"י הרופא אל הזקן עם הרטייה השחורה כאשר דנו בנושא ההיגיינה שקיימת בהתקנת עין זכוכית במקום הרטייה. הזקן כמו אשת הרופא לא חושש מהאמת ובתשובתו הכל כך פשוטה שאף עיוור יכול לחשפה עונה לרופא- במצב בו כולם עיוורים , למה נחוצה לי האסתטיקה? חושף אמת שכל כך קל לאבד בתוך ים מהול בעיוורים. הרעיון של סאראמאגו, להשאיר אדם אחד שמבליט את מה שאנשים מנסים לשכוח ולהעלים מעיניהם ,במידה מסויימת הזכיר לי את הילדה בשמלה האדומה מהסרט 'רשימת שינדלר', האדום שצבע אותה, הפך לכתם, כסמל לזוועות שהתרחשו באותה התקופה, מעין 'שואה מהלכת' שידעו והכחישו. מעניין , מחריד ,מזכך.

עצם העובדה שאשת הרופא נותרה כ'לא עיוורת' היחידה מבליטה או יותר נכון לומר, מקיאה החוצה את צביעותה של החברה,קיצוניות שכזו נקרית בדרכינו בזמנים קשים, בזמן בהן פוקדות אותנו מלחמות. השתמשתי במושג 'לא עיוורת' מאחר ואין זה אומר שהיא חפה מפשע צביעות זו, למרות היותה כזו שעוד רואה, היא זו שקיבלה עליה להציג לראווה דרך עיניה הרואות את הזוועות שמותירה מלאכת ידם של עיוורים שאינם רואים את עצמם, גם עוד לפני שהפכו עיוורים. לא כבדרך אגב נותרה האחרונה שעוד רואה, תפקידה שנכפה עליה מגונן על איזשהו צדק חברתי , עיוור אך עדיין צדק, מוסר אנושי שהופך לדבר שולי שמתחזק יותר בכל שורה ופסקה אשר גרמה לי כקוראת לחוש פיקחון עצמי. "כנראה רק בעולם של עיוורים הדברים יהיו מה שהם באמת.." משפט שנאמר ע"י הרופא אל הזקן עם הרטייה השחורה כאשר דנו בנושא ההיגיינה שקיימת בהתקנת עין זכוכית במקום הרטייה. הזקן כמו אשת הרופא לא חושש מהאמת ובתשובתו הכל כך פשוטה שאף עיוור יכול לחשפה עונה לרופא- במצב בו כולם עיוורים , למה נחוצה לי האסתטיקה? חושף אמת שכל כך קל לאבד בתוך ים מהול בעיוורים. הרעיון של סאראמאגו, להשאיר אדם אחד שמבליט את מה שאנשים מנסים לשכוח ולהעלים מעיניהם ,במידה מסויימת הזכיר לי את הילדה בשמלה האדומה מהסרט 'רשימת שינדלר', האדום שצבע אותה, הפך לכתם, כסמל לזוועות שהתרחשו באותה התקופה, מעין 'שואה מהלכת' שידעו והכחישו. מעניין , מחריד ,מזכך.