הספר עוסק בחיים בפרובינציה אנגלית של המאה התשע עשרה. הוא משלב בתוכו יחסים חברתיים בתוך רשת צפופה של אנשים החיים באותו איזור ומתעסקים זה בחייו של זה ברשעות המוכרת לנו, הקוראים הישראליים, מחיי הקיבוץ או המושב מעוט האוכלוסיה. הכול יודעים הכול על הכול, ולא עוד אלא שמחווים דעה והיא על פי רוב כמובן שלילית. כך שהספר מוהל אירוניה עם איזו חיבה לקטנותו של המין האנושי. דגש נוסף הוא על היופי המיוחד שניחנה בו אליוט ביכולתה לעמוד על טיבן של דמויות לא מבחוץ בלבד, כפי שהן משתקפות בעיניהן של בריות, אלא מן הפנים. שילוב זה של חוץ ופנים הוא מיוחד ומופלא, כשהמעבר בין החוץ לפנים הוא ספםונטני ובלתי מורגש. זאת בהבדל ניכר מן הכתיבה של ווירג'יניה וולף, שמקובל לייחס לה שהייתה מושפעת מאליוט, אולם אצלה המעברים פנימה והחוצה, אל תוך הדמויות ואל האופן שבו הן נראות מבחוץ, הוא פחות ספונטני. עוד עניין מיוחד הוא ההסתכלות אל עולמן של נשים, אל טיפוסי הנשים. נשים מתוארות בספר זה בחיבה רבה, ומתוך מודעות עמוקה למגבלות המוטלות עליהן מצד החברה. מאד ויקטוריאני,אבל במובנים רבים נוגע גם לחיינו היום. בקיצור, כל העולם בתוך הספר, על יופיו ועל הבילותו. מאד מאד מומלץ.

הספר עוסק בחיים בפרובינציה אנגלית של המאה התשע עשרה. הוא משלב בתוכו יחסים חברתיים בתוך רשת צפופה של אנשים החיים באותו איזור ומתעסקים זה בחייו של זה ברשעות המוכרת לנו, הקוראים הישראליים, מחיי הקיבוץ או המושב מעוט האוכלוסיה. הכול יודעים הכול על הכול, ולא עוד אלא שמחווים דעה והיא על פי רוב כמובן שלילית. כך שהספר מוהל אירוניה עם איזו חיבה לקטנותו של המין האנושי. דגש נוסף הוא על היופי המיוחד שניחנה בו אליוט ביכולתה לעמוד על טיבן של דמויות לא מבחוץ בלבד, כפי שהן משתקפות בעיניהן של בריות, אלא מן הפנים. שילוב זה של חוץ ופנים הוא מיוחד ומופלא, כשהמעבר בין החוץ לפנים הוא ספםונטני ובלתי מורגש. זאת בהבדל ניכר מן הכתיבה של ווירג'יניה וולף, שמקובל לייחס לה שהייתה מושפעת מאליוט, אולם אצלה המעברים פנימה והחוצה, אל תוך הדמויות ואל האופן שבו הן נראות מבחוץ, הוא פחות ספונטני. עוד עניין מיוחד הוא ההסתכלות אל עולמן של נשים, אל טיפוסי הנשים. נשים מתוארות בספר זה בחיבה רבה, ומתוך מודעות עמוקה למגבלות המוטלות עליהן מצד החברה. מאד ויקטוריאני,אבל במובנים רבים נוגע גם לחיינו היום. בקיצור, כל העולם בתוך הספר, על יופיו ועל הבילותו. מאד מאד מומלץ.

הספר עוסק בחיים בפרובינציה אנגלית של המאה התשע עשרה. הוא משלב בתוכו יחסים חברתיים בתוך רשת צפופה של אנשים החיים באותו איזור ומתעסקים זה בחייו של זה ברשעות המוכרת לנו, הקוראים הישראליים, מחיי הקיבוץ או המושב מעוט האוכלוסיה. הכול יודעים הכול על הכול, ולא עוד אלא שמחווים דעה והיא על פי רוב כמובן שלילית. כך שהספר מוהל אירוניה עם איזו חיבה לקטנותו של המין האנושי. דגש נוסף הוא על היופי המיוחד שניחנה בו אליוט ביכולתה לעמוד על טיבן של דמויות לא מבחוץ בלבד, כפי שהן משתקפות בעיניהן של בריות, אלא מן הפנים. שילוב זה של חוץ ופנים הוא מיוחד ומופלא, כשהמעבר בין החוץ לפנים הוא ספםונטני ובלתי מורגש. זאת בהבדל ניכר מן הכתיבה של ווירג'יניה וולף, שמקובל לייחס לה שהייתה מושפעת מאליוט, אולם אצלה המעברים פנימה והחוצה, אל תוך הדמויות ואל האופן שבו הן נראות מבחוץ, הוא פחות ספונטני. עוד עניין מיוחד הוא ההסתכלות אל עולמן של נשים, אל טיפוסי הנשים. נשים מתוארות בספר זה בחיבה רבה, ומתוך מודעות עמוקה למגבלות המוטלות עליהן מצד החברה. מאד ויקטוריאני,אבל במובנים רבים נוגע גם לחיינו היום. בקיצור, כל העולם בתוך הספר, על יופיו ועל הבילותו. מאד מאד מומלץ.