גם לחובבי הסטוריה בכלל וקוראי ספרות שואה (קשה להגיד חובבי)בפרט הספר קשה לקריאה מחד בעיקר בגלל ריבוי עצום של פרטים והתיחסויות אישיות להמון אנשים שלא היה לי כל היכרות עמן לפני כן, אבל בצורה פרדוכסלית למה שאמרתי לפני רגעהספר פשוט מרתק ובכל פעם שאני יושב לקרוא אותו פשוט קשה לי להניח אותו מהידיים. רבות מהדילמות שחווה המחבר בשנים האיומות ההן מדברות אלי כמובן באסוציאציות והתיחסויות שונות לחיינו כאן היום.

ספר נהדר המכניס את הקורא עמוק לתוך ימי הביניים על כל התככים שלהם. האדריכלות תופסת חלק נכבד מהספר גם מעבר לעלילה המתחייבת ולדעתי זה מוסיף נופך חדשני לספר (כמו ספריו המרתקים של טום קלנסי העמוסים בתאורים מקצועיים על סוגים שונים של כלי נשק ולא רק שזה לא הופך למייגע אלא מכניס את הספרים לז'אנר עצמאי ). הספר סובב סביב מעשה אונס אכזרי(יש אונס לא אכזרי?) המפורט בכל הצבעוניות שניתן היה להכניס ואולי מוטב היה לומר בכל הצהובוניות שאפשר להכניס (אני שרכשתי את הספר פשוט צנזרתי וחתכתי את העמוד הרלוונטי - ואינני חושב שחטאתי לספרות אלא הפכתי אותה למכובדת וקריאה יותר. נושא נוסף שמצריך תשומת לב בספר הוא הכנסיה המתוארת בנאורות רבה הרבה למה שמצטייר בהיסטוריה של מאות השנים האלו שכל מה שיש להגיד עליהם שהם מהוויםשלב ביניים בין התקופות הקלאסיות לרפורמות ולרנסאנס, ורוב מוחלט של ההאשמה נופל על כתפי הכנסייה שטיפחה את הבערות להמונים (כולל האצילים) ושמרה את הידע והספרות לעצמה, לבד כמובן מהפולקלור העממי והפייטנים הנודדים שזכרו את שיריהם בעל פה. הספר בניגוד לכך מתאר את הכנסיה בצד התככים כמקדמת את הנאורות והקידמה- וזה אומר דרשני.

ספר נהדר המכניס את הקורא עמוק לתוך ימי הביניים על כל התככים שלהם. האדריכלות תופסת חלק נכבד מהספר גם מעבר לעלילה המתחייבת ולדעתי זה מוסיף נופך חדשני לספר (כמו ספריו המרתקים של טום קלנסי העמוסים בתאורים מקצועיים על סוגים שונים של כלי נשק ולא רק שזה לא הופך למייגע אלא מכניס את הספרים לז'אנר עצמאי ). הספר סובב סביב מעשה אונס אכזרי(יש אונס לא אכזרי?) המפורט בכל הצבעוניות שניתן היה להכניס ואולי מוטב היה לומר בכל הצהובוניות שאפשר להכניס (אני שרכשתי את הספר פשוט צנזרתי וחתכתי את העמוד הרלוונטי - ואינני חושב שחטאתי לספרות אלא הפכתי אותה למכובדת וקריאה יותר. נושא נוסף שמצריך תשומת לב בספר הוא הכנסיה המתוארת בנאורות רבה הרבה למה שמצטייר בהיסטוריה של מאות השנים האלו שכל מה שיש להגיד עליהם שהם מהוויםשלב ביניים בין התקופות הקלאסיות לרפורמות ולרנסאנס, ורוב מוחלט של ההאשמה נופל על כתפי הכנסייה שטיפחה את הבערות להמונים (כולל האצילים) ושמרה את הידע והספרות לעצמה, לבד כמובן מהפולקלור העממי והפייטנים הנודדים שזכרו את שיריהם בעל פה. הספר בניגוד לכך מתאר את הכנסיה בצד התככים כמקדמת את הנאורות והקידמה- וזה אומר דרשני.