שלם לך, חיקוי מוזר ל'יומנו של חנון'.
פשוט פטתי. מזכירה מאוד את השטחיות של היום.
אין כ"כ על מה להחמיא, למעט על הסוף הקיטשי.
בעצם על מי אני עובדת כאן, סוף קיטשי ומשעמם.
היא משתוקקת לפלאפון. ואומנות. מה לעזאזל.

בניגוד לביקורות שלי, שמשתרעות לאורכים, פה זה די קצר.
הספר קליל. נו, אתם יודעים, מהסוג שלוקחים לשירותים.

זאת הביקורת הרעה הראשונה שלי על ספר שרק התחלתי לקרוא
אתמול הלכתי לצומת ספרים להחליף ספרים שסבא שלי קנה לי ליום הולדת,
אז קניתי את אוקסה פולוק(או איך שלא כותבים את זה) את צל הנחש והזמנתי את 39 רמזים 2.
ואחר כך אמא שלי אבא שלי והאחיות שלי הלכו ל"תפוז" לקנות בגדי ים לאחיות שלי.
ובגלל שהיה לי משעמם הם הרשו לי ללכת לצומת ספרים כדי לקרוא.
אז לקחתי את יומני החנונית בגלל הביקורת הטובות שיש עליו.
ויודעים מה? ממש התאכזבתי!
זה אחד הדברים הכי משעממים בעולם!(הפסקתי לקרוא באמצע גם כי זה היה משעמם וגם כי אחותי באה ואמרה לי לבוא.
אז עכשיו לעניין הספר-
זה ספר שטחי בנוי וצפוי ברמות!
אז יש ילדה והיא חדשה אבל זה לא הכל! יש גם אויבת כן כן כמובן! ונחשו מה? האויבת הזאת היא מלכת הכיתה!
עד כאן- ממש צפוי!
וגם לא הבנתי מה מצחיק בספר הזה!
זה סתם בדיחת קרש אחת גדולה!
גם אין שם עומק בספר.
לא מתארים טוב את הדמויות.
ומה שהכי הפריע לי זה שקוראים לספר יומני החנונית אבל הילדה בכלל לא נשמעת כמו חנונית(ואני מדברת מניסיון)
וגם מה זה השם זה ניקו(סליחה,ניקי)
הטעות של מקודם לא הייתה בכוונה,אני באמת לא מצליחה לכתוב ניקי ישר על הפעם הראשונה כי יוצא לי ניקו
ניקי זאת כיבשה כזאת..נו המותג הדבילי הזה של הכבשים!
אז הבנתם את הנקודה-

שוב בסדרת "הביקורות על ספרים שעוד לא כתבו עליהם ביקורת באתר זה": כשרואים את השם של המחברת על הכריכה מתעוררות מייד אסוציאציות לספרים הקודמים שלה, בעיקר סדרת "וינטר בלו ילדת הפיות". ובכן - אין כל קשר. הספר מיועד לקהל אחר לגמרי. ממש לא ספר פנטזיה, אלא אם כן אפשר לראות בסיפור המשפחתי המורכב עד מאוד המתגלה בספר זה משהו מתחום הפנטזיה... לא אקלקל למי שרוצה לקרוא. מכל מקום, מתואר בספר בעיקר טיפול פסיכולוגי שעוברת נערה מתבגרת שחווה קשיים רבים. נראה שהטיפול מסייע לה, וגם זו סיבה לאופטימיות.