אות מאבשלוםנאוה מקמל-עתירספר ממש יפה, תמיד אהבתי את הסיפורים על ניל"י ואחרי שקראתי את הספר הזה אני אהבתי אותם יותר וגם הערצתי אותם. הסיפור של אלמה לא ממש מובן וזה די קילקל אבל למרות זאת מאוד אהבתי את הספר ולא הצלחתי להפסיק לקרוא אותו. אני ממליצה לעוד ילדים לקרוא את הספר הזה כי הוא ממש מלמד.
אות מאבשלוםנאוה מקמל-עתירספר ממש יפה, תמיד אהבתי את הסיפורים על ניל"י ואחרי שקראתי את הספר הזה אני אהבתי אותם יותר וגם הערצתי אותם. הסיפור של אלמה לא ממש מובן וזה די קילקל אבל למרות זאת מאוד אהבתי את הספר ולא הצלחתי להפסיק לקרוא אותו. אני ממליצה לעוד ילדים לקרוא את הספר הזה כי הוא ממש מלמד.
אות מאבשלוםנאוה מקמל-עתיר0ספר יפב ומעניין ובהחלט שובר את המיתוס המוכר מ"שרה גיבורת ניל"י" על אבשלום ואובי. יש בספר קצת עומס של דמויות שקשה לעקוב אחרי המעשים שלהן והיחסים בינהן, וגם החל שבעבר קצת ארוך מדי, אבל בסה"כ ספר יפה, היסטורי וטוב, בנוי בצורת הפאזל המדהימה כמו שרק מקמל-עתיר יודעת.
אות מאבשלוםנאוה מקמל-עתיר0רומן היסטורי מאלף על אבשלום פיינברג האיש והאגדה. בחיו ובמותו הוא היה ונישאר אגדה מיסתורית. כמו שכתוב בספר "כל מי שנגע באבשלום, כל מי שאי פעם נחשף לסיפור שלו הפסיד לילה אחד של שינה לפחות".מי שנוגע נדבק באיזה קסם אהבה אליו שאי אפשר לקלף.... נאוה הסופרת פורסת לפנינו שטיח היסטורי מתקופת תרום תרום קום המדינה משנת 1882 ועד 2009. מגדרה ועד עתלית בצפון הארץ כשבאמצע נמצאות חדרה וזיכרון יעקב. אלמה באך גרפולוגית מתל אביב יש לה גם תוכנית ברדיו מקבלת מכתב שנכתב ע" אבשלום פיינברג לפני מותו ולא הספיק לשלחו ומי שמצא אותו העביר למוזאון אהרונסון בזכרון . אלמה מקבלת את המכתב מאדם אנונימי ומתבקשת לפענח את הכתב שסוף סוף ידעו את סודו . אלמה כמובן לא יכולה לעזוב את המילים וכאילו היא נשאבת לתוך ההיסטוריה ,ויוצאת לחפס את אבשלום שלה לפי סימנים שיש במיכתב. הספר כתוב בצורה מאוד מענינת , שתי נפשות שעלו לשמיים אבשלום פ.ואבשלום שוהם מגוללות ביניהם את כל ההיסטוריה. אבשלום שוהם הוא הנכד של אחותו של אבשלום פיינברג שנהרג באחת המילחמות הרבה לאחר קום המדינה ונישמתו פוגשת את נישמת אבשלום פ. את כל התקופה של אבשלום פ. מייסד מחתרת ניל"'וממנהיגיה, דמות מיטולוגית בהיסטוריה של ארץ ישראל, כורכת הסופרת יחד עם סיפור האהבה הגדול בין אבשלום לשרה ורבקה אהרונסון האחיות.את מי הוא אהב באמת? הלואי והיו מלמדים היסטוריה בצורה כזאת בבתי הספר והתלמידים היו פותחים את הספרים עם חיוך על השפתיים.
