למרות שנודע לי באיחור קל, רכשתי הספר וגמעתי בשקיקה... הספר מדהים ומרתק! כל מילה נוספת מיותרת... כמובן שפטור בלא כלום אי אפשר אז להלן מספר הערות, זוטות: ע' 117 - ביוצאים מן הכלל שחייבו את המרכיב הטריטוריאלי וחידוש הריבונות היהודית בארץ ישראל, נשמט באזכורים הרב אלקלעי (וזאת עוד לפני שנכנסים לדילמה כיצד משנתו המדינית של הרב אלקלעי "גורל לה'" לא מוזכרת כלל ע"י הרצל, למרות שאביו של הרצל היה תלמידו של אלקלעי וסייע לו בהדפסת ספריו וסבו של הרצל היה התוקע בשופר בבית הכנסת של אלקלעי בזמלין שליד בלגרד...). ע' 164 - אזכור משפט דרייפוס, כאירוע שמסמל את תחילת הציונות, שנוי במחלוקת ולמעשה עלול להטעות (טבלה). ראה בהקשר לכך את הביוגרפיה של הרצל מאת פרופ' אבינרי משנת 2007 וכן את מאמרו בעיתון הארץ 05062014, שבו מסביר כיצד מערכת ההסברה הציונית ככל הנראה "ניכסה" את הפרשה, בדיעבד. מבחינתי הספר פתר את אחת התעלומות ביהדות, שניסיתי להגדיר ולהסביר בעבר כסוג של אוטו-אנטישמיות ושנתפסה אצלי בערך כמו, מדוע לווייתנים נוטים להתאבד על החוף... הספר למעשה מחזיר אותנו לוויכוח הנוקב בין אחד העם להרצל, באשר להעלאת נושא "הקולטורה" בקונגרסים הציונים הראשונים, דבר שאחד העם חייב והרצל התנגד נחרצות, מהנימוק שהדבר עלול באותה עת של איסוף וריכוז העם, לפעול באופן הרסני ובניגוד לכוונה שעמדה ביסוד התנעת ומימוש הציונות. התיאורים בספר באשר לפלוגתא האינהרנטית ביהדות, מאירה בעצם את הוויכוח בין אחד העם להרצל, כעניין שבשגרה בתרבות ובהיסטוריה היהודית.

למרות שנודע לי באיחור קל, רכשתי הספר וגמעתי בשקיקה... הספר מדהים ומרתק! כל מילה נוספת מיותרת... כמובן שפטור בלא כלום אי אפשר אז להלן מספר הערות, זוטות: ע' 117 - ביוצאים מן הכלל שחייבו את המרכיב הטריטוריאלי וחידוש הריבונות היהודית בארץ ישראל, נשמט באזכורים הרב אלקלעי (וזאת עוד לפני שנכנסים לדילמה כיצד משנתו המדינית של הרב אלקלעי "גורל לה'" לא מוזכרת כלל ע"י הרצל, למרות שאביו של הרצל היה תלמידו של אלקלעי וסייע לו בהדפסת ספריו וסבו של הרצל היה התוקע בשופר בבית הכנסת של אלקלעי בזמלין שליד בלגרד...). ע' 164 - אזכור משפט דרייפוס, כאירוע שמסמל את תחילת הציונות, שנוי במחלוקת ולמעשה עלול להטעות (טבלה). ראה בהקשר לכך את הביוגרפיה של הרצל מאת פרופ' אבינרי משנת 2007 וכן את מאמרו בעיתון הארץ 05062014, שבו מסביר כיצד מערכת ההסברה הציונית ככל הנראה "ניכסה" את הפרשה, בדיעבד. מבחינתי הספר פתר את אחת התעלומות ביהדות, שניסיתי להגדיר ולהסביר בעבר כסוג של אוטו-אנטישמיות ושנתפסה אצלי בערך כמו, מדוע לווייתנים נוטים להתאבד על החוף... הספר למעשה מחזיר אותנו לוויכוח הנוקב בין אחד העם להרצל, באשר להעלאת נושא "הקולטורה" בקונגרסים הציונים הראשונים, דבר שאחד העם חייב והרצל התנגד נחרצות, מהנימוק שהדבר עלול באותה עת של איסוף וריכוז העם, לפעול באופן הרסני ובניגוד לכוונה שעמדה ביסוד התנעת ומימוש הציונות. התיאורים בספר באשר לפלוגתא האינהרנטית ביהדות, מאירה בעצם את הוויכוח בין אחד העם להרצל, כעניין שבשגרה בתרבות ובהיסטוריה היהודית.

למרות שנודע לי באיחור קל, רכשתי הספר וגמעתי בשקיקה... הספר מדהים ומרתק! כל מילה נוספת מיותרת... כמובן שפטור בלא כלום אי אפשר אז להלן מספר הערות, זוטות: ע' 117 - ביוצאים מן הכלל שחייבו את המרכיב הטריטוריאלי וחידוש הריבונות היהודית בארץ ישראל, נשמט באזכורים הרב אלקלעי (וזאת עוד לפני שנכנסים לדילמה כיצד משנתו המדינית של הרב אלקלעי "גורל לה'" לא מוזכרת כלל ע"י הרצל, למרות שאביו של הרצל היה תלמידו של אלקלעי וסייע לו בהדפסת ספריו וסבו של הרצל היה התוקע בשופר בבית הכנסת של אלקלעי בזמלין שליד בלגרד...). ע' 164 - אזכור משפט דרייפוס, כאירוע שמסמל את תחילת הציונות, שנוי במחלוקת ולמעשה עלול להטעות (טבלה). ראה בהקשר לכך את הביוגרפיה של הרצל מאת פרופ' אבינרי משנת 2007 וכן את מאמרו בעיתון הארץ 05062014, שבו מסביר כיצד מערכת ההסברה הציונית ככל הנראה "ניכסה" את הפרשה, בדיעבד. מבחינתי הספר פתר את אחת התעלומות ביהדות, שניסיתי להגדיר ולהסביר בעבר כסוג של אוטו-אנטישמיות ושנתפסה אצלי בערך כמו, מדוע לווייתנים נוטים להתאבד על החוף... הספר למעשה מחזיר אותנו לוויכוח הנוקב בין אחד העם להרצל, באשר להעלאת נושא "הקולטורה" בקונגרסים הציונים הראשונים, דבר שאחד העם חייב והרצל התנגד נחרצות, מהנימוק שהדבר עלול באותה עת של איסוף וריכוז העם, לפעול באופן הרסני ובניגוד לכוונה שעמדה ביסוד התנעת ומימוש הציונות. התיאורים בספר באשר לפלוגתא האינהרנטית ביהדות, מאירה בעצם את הוויכוח בין אחד העם להרצל, כעניין שבשגרה בתרבות ובהיסטוריה היהודית.

למרות שנודע לי באיחור קל, רכשתי הספר וגמעתי בשקיקה... הספר מדהים ומרתק! כל מילה נוספת מיותרת... כמובן שפטור בלא כלום אי אפשר אז להלן מספר הערות, זוטות: ע' 117 - ביוצאים מן הכלל שחייבו את המרכיב הטריטוריאלי וחידוש הריבונות היהודית בארץ ישראל, נשמט באזכורים הרב אלקלעי (וזאת עוד לפני שנכנסים לדילמה כיצד משנתו המדינית של הרב אלקלעי "גורל לה'" לא מוזכרת כלל ע"י הרצל, למרות שאביו של הרצל היה תלמידו של אלקלעי וסייע לו בהדפסת ספריו וסבו של הרצל היה התוקע בשופר בבית הכנסת של אלקלעי בזמלין שליד בלגרד...). ע' 164 - אזכור משפט דרייפוס, כאירוע שמסמל את תחילת הציונות, שנוי במחלוקת ולמעשה עלול להטעות (טבלה). ראה בהקשר לכך את הביוגרפיה של הרצל מאת פרופ' אבינרי משנת 2007 וכן את מאמרו בעיתון הארץ 05062014, שבו מסביר כיצד מערכת ההסברה הציונית ככל הנראה "ניכסה" את הפרשה, בדיעבד. מבחינתי הספר פתר את אחת התעלומות ביהדות, שניסיתי להגדיר ולהסביר בעבר כסוג של אוטו-אנטישמיות ושנתפסה אצלי בערך כמו, מדוע לווייתנים נוטים להתאבד על החוף... הספר למעשה מחזיר אותנו לוויכוח הנוקב בין אחד העם להרצל, באשר להעלאת נושא "הקולטורה" בקונגרסים הציונים הראשונים, דבר שאחד העם חייב והרצל התנגד נחרצות, מהנימוק שהדבר עלול באותה עת של איסוף וריכוז העם, לפעול באופן הרסני ובניגוד לכוונה שעמדה ביסוד התנעת ומימוש הציונות. התיאורים בספר באשר לפלוגתא האינהרנטית ביהדות, מאירה בעצם את הוויכוח בין אחד העם להרצל, כעניין שבשגרה בתרבות ובהיסטוריה היהודית.

למרות שנודע לי באיחור קל, רכשתי הספר וגמעתי בשקיקה... הספר מדהים ומרתק! כל מילה נוספת מיותרת... כמובן שפטור בלא כלום אי אפשר אז להלן מספר הערות, זוטות: ע' 117 - ביוצאים מן הכלל שחייבו את המרכיב הטריטוריאלי וחידוש הריבונות היהודית בארץ ישראל, נשמט באזכורים הרב אלקלעי (וזאת עוד לפני שנכנסים לדילמה כיצד משנתו המדינית של הרב אלקלעי "גורל לה'" לא מוזכרת כלל ע"י הרצל, למרות שאביו של הרצל היה תלמידו של אלקלעי וסייע לו בהדפסת ספריו וסבו של הרצל היה התוקע בשופר בבית הכנסת של אלקלעי בזמלין שליד בלגרד...). ע' 164 - אזכור משפט דרייפוס, כאירוע שמסמל את תחילת הציונות, שנוי במחלוקת ולמעשה עלול להטעות (טבלה). ראה בהקשר לכך את הביוגרפיה של הרצל מאת פרופ' אבינרי משנת 2007 וכן את מאמרו בעיתון הארץ 05062014, שבו מסביר כיצד מערכת ההסברה הציונית ככל הנראה "ניכסה" את הפרשה, בדיעבד. מבחינתי הספר פתר את אחת התעלומות ביהדות, שניסיתי להגדיר ולהסביר בעבר כסוג של אוטו-אנטישמיות ושנתפסה אצלי בערך כמו, מדוע לווייתנים נוטים להתאבד על החוף... הספר למעשה מחזיר אותנו לוויכוח הנוקב בין אחד העם להרצל, באשר להעלאת נושא "הקולטורה" בקונגרסים הציונים הראשונים, דבר שאחד העם חייב והרצל התנגד נחרצות, מהנימוק שהדבר עלול באותה עת של איסוף וריכוז העם, לפעול באופן הרסני ובניגוד לכוונה שעמדה ביסוד התנעת ומימוש הציונות. התיאורים בספר באשר לפלוגתא האינהרנטית ביהדות, מאירה בעצם את הוויכוח בין אחד העם להרצל, כעניין שבשגרה בתרבות ובהיסטוריה היהודית.

למרות שנודע לי באיחור קל, רכשתי הספר וגמעתי בשקיקה... הספר מדהים ומרתק! כל מילה נוספת מיותרת... כמובן שפטור בלא כלום אי אפשר אז להלן מספר הערות, זוטות: ע' 117 - ביוצאים מן הכלל שחייבו את המרכיב הטריטוריאלי וחידוש הריבונות היהודית בארץ ישראל, נשמט באזכורים הרב אלקלעי (וזאת עוד לפני שנכנסים לדילמה כיצד משנתו המדינית של הרב אלקלעי "גורל לה'" לא מוזכרת כלל ע"י הרצל, למרות שאביו של הרצל היה תלמידו של אלקלעי וסייע לו בהדפסת ספריו וסבו של הרצל היה התוקע בשופר בבית הכנסת של אלקלעי בזמלין שליד בלגרד...). ע' 164 - אזכור משפט דרייפוס, כאירוע שמסמל את תחילת הציונות, שנוי במחלוקת ולמעשה עלול להטעות (טבלה). ראה בהקשר לכך את הביוגרפיה של הרצל מאת פרופ' אבינרי משנת 2007 וכן את מאמרו בעיתון הארץ 05062014, שבו מסביר כיצד מערכת ההסברה הציונית ככל הנראה "ניכסה" את הפרשה, בדיעבד. מבחינתי הספר פתר את אחת התעלומות ביהדות, שניסיתי להגדיר ולהסביר בעבר כסוג של אוטו-אנטישמיות ושנתפסה אצלי בערך כמו, מדוע לווייתנים נוטים להתאבד על החוף... הספר למעשה מחזיר אותנו לוויכוח הנוקב בין אחד העם להרצל, באשר להעלאת נושא "הקולטורה" בקונגרסים הציונים הראשונים, דבר שאחד העם חייב והרצל התנגד נחרצות, מהנימוק שהדבר עלול באותה עת של איסוף וריכוז העם, לפעול באופן הרסני ובניגוד לכוונה שעמדה ביסוד התנעת ומימוש הציונות. התיאורים בספר באשר לפלוגתא האינהרנטית ביהדות, מאירה בעצם את הוויכוח בין אחד העם להרצל, כעניין שבשגרה בתרבות ובהיסטוריה היהודית.