אז...ספרות במיטבה, זה לא. הספר לא כתוב רע, חס וחלילה, אבל גם לא טוב. הרעיון עצמו נהדר, וכנראה שכמו שכבר אמרו לפני, כשהרעיון כל כך טוב, לא חייבים לכתוב מדהים. גם העלילה לא מושלמת. אפשר היה בקלות להוריד את כל הסיפור של ג'וליה וקמבל, בעיני זה היה מיותר. הספר מאוד דרמטי גם בלי זה. באופן אישי אני מתה על דברים משפטיים ולכן כל הקטעים המשפטיים לא הפריעו לי, אבל אני יכולה להבין למה לאנשים אחרים זה קשה. במהלך רוב הספר מאוד התרגשתי. אפילו בכיתי לא מעט. אם תשאלו חברה מהפנימייה שלי הם יגידו לכם שהם ראו אותי כל היום קוראת ובוכה ושצרחתי על כל מי שהעז להפריע לי. אבל דווקא בסוף לא בכיתי, כי הוא הרגיש לי מאולץ. לרוב אני אוהבת סופים לא צפויים, אבל פה הסוף הצפוי היה הסוף המתאים. הרגשתי כאילו הסופרת רצתה כבר לסיים את הספר ורצתה לעשות סוף לא צפוי בכוח, וזה יצא מאולץ ומוזר. בסך הכל אהבתי את הספר. הדמויות אנושיות וניתנות להבנה, הרעיון עצמו מעולה, ולמרות שהספר מאוד עצוב היו כמה מקומות שהעלו לי חיוך על השפתיים.