"מה שאתה שומר לעצמך - אתה מאבד, ומה שאתה נותן - שלך הוא לעולם ועד".
זה, מבחינתי, משפט המפתח שלאורו פעל הרופא אכסל מונתה לאורך כל הדרך - אם בעזרה לחולי הכולירה בנאפולי, ואם בעזרה לחולים, שפעמים רבות לא גבה מהם כסף עבור טיפולו בהם ועוד.
"אין בעולם סם מרפא חזק כתקווה".
נראה שאין צורך לפרט...
הסופר מונתה היה רופא שוודי, שנדד במספר ערים באירופה (פריז, רומא, נאפולי), עד שהשתקע בחווילת סן מיקלה, באנקאפרי - בחלקו העליון של האי קפרי.
הרופא שהיה בן בית בין מלכים, קיסרים רוזנים ועוד, אורג בפנינו את סיפור חייו המאוד שונה, שלפעמים נדמה כי לא הכול אמיתי ואתה תוהה האם כנפי הדמיון לא לקחוהו מעט רחוק מדי...
מיד ייאמר: אין בשום חלק של הספר (להוציא את "האנשת" החיות, וגם הם משעשעים), סיפור כלשהו שאינו מציאותי, אולם אם כל התכונות הטובות המתגלות בספר קובצו באדם אחד - הריהו שני רק לפרנציסקוס הקדוש, איש אסיסי...
סיפור יפה מאד מובא בסוף הספר, בו מדמיין הרופא כיצד יתנהלו העניינים "שם למעלה", בבואו בשערי שמיים. האם לגן העדן יתקבל או אולי בגיהינום מקומו (זוכרים את משפט הפתיחה?).
וכך, כאשר פטרוס, דומיניקוס, חבקוק, לוקאס ואפילו משה רבנו בין המקטרגים או המסנגרים ואף סבונרולה (Savonarola) שעצם הזכרת שמו, כבר מעביר צמרמורת, דנים בנשמתו של מונתה - לאן יש לשלחה, וכשנראה ש"העסק סגור", הסוף שונה מעט, ודי אם אומר משפט מפתח שנכתב רבות בספר, כדימוי: ציוץ של ציפור יכול להתמודד עם כל דבר רע ולהטות את לבנו למעשים טובים...פשוט מקסים!
גדולתו של הספר היא בהבאת חיי היום-יום לדרגה פשוטה של עזרה לזולת, על אף הקשיים הנערמים, וכמובן, שלא על מנת לקבל גמול.
לסיום, הערה לגבי קריאת שתי ההקדמות המופיעות בסוף הספר, ואשר לגביהן "מאפשר" המתרגם את קריאתן בטרם נתחיל בקריאת הספר.
ובכן, ההמלצה היא כמו שאומרים: לכאן או לכאן. אני קראתי אותן לפני ששקעתי בסיפור, והן לא שינו לי דבר להבנת העלילה. בסיום קראתי שנית - והכל הסתדר מעט יותר. בקיצור, מה שתחליטו, זה בסדר.
ספר מקסים, גם הודות לתרגום הישן/חדש הנפלא.
נהניתי מאוד.
