איור וודה•לפני 7 שניםאני אהבתי את הביקורת הזו =כתבת יפה לעניות דעתי ולטעמי. מאוד. סיימתי לקרוא את הספר. נהנתי מאוד. והתפנתי לקרוא את הביקורות בסימניה טרם אכתוב ביקורת משלי.על הביקורת של מבכר איכות על התנ"ך של אמא מאת ורדה הורביץ
מלכה לוין•לפני 10 שניםמחשבות, צודק לחלוטין. קראתי את הספר והתאכזבתי מאוד. כתבת - ריק מתוכן - על הביקורת, ואני מוסיפה שגם הספר עצמו ריק מתוכן....על הביקורת של מבכר איכות על התנ"ך של אמא מאת ורדה הורביץ
התנ"ך של אמאורדה הורביץאת קריאת הספר התחלתי ברפרוף בחנות ,התחלת הספר זרקה אותי למקומות ילדות ,בלילה בת הזוג שלי אימצה את הספר והקריאה ממנו בקול רם ידענו שנינו שזה הסיפור שלא סיפרנו אף פעם האחת לשני .יש בו את כל התבלינים שמגרים את בלוטות המחשבה הדמיון ובעיקר ההעזה ,כתיבה שונה ואחרת ממה שאני לפחות קראתי בספרים שבקשו להעניק נקודת מבט נשית למציאות שרבים מאיתנו מכירים ומשאירים אותה בחדרי חדרים,לא מעיזים לשים אותה על השולחן כפי שגיבורת הספר עושה זאת ללא חשש ובשנינות אירונית מושחזת המעלה חיוך ויחד עם זאת צובטת את הלב.אם זה ספרה הראשון של הסופרת אני היתי רוצה לקרוא כבר את הספר הבא.אני מאד נהנתי וממליץ לאחרים לא להפסיד את החויה.
התנ"ך של אמאורדה הורביץאת קריאת הספר התחלתי ברפרוף בחנות ,התחלת הספר זרקה אותי למקומות ילדות ,בלילה בת הזוג שלי אימצה את הספר והקריאה ממנו בקול רם ידענו שנינו שזה הסיפור שלא סיפרנו אף פעם האחת לשני .יש בו את כל התבלינים שמגרים את בלוטות המחשבה הדמיון ובעיקר ההעזה ,כתיבה שונה ואחרת ממה שאני לפחות קראתי בספרים שבקשו להעניק נקודת מבט נשית למציאות שרבים מאיתנו מכירים ומשאירים אותה בחדרי חדרים,לא מעיזים לשים אותה על השולחן כפי שגיבורת הספר עושה זאת ללא חשש ובשנינות אירונית מושחזת המעלה חיוך ויחד עם זאת צובטת את הלב.אם זה ספרה הראשון של הסופרת אני היתי רוצה לקרוא כבר את הספר הבא.אני מאד נהנתי וממליץ לאחרים לא להפסיד את החויה.
התנ"ך של אמאורדה הורביץאת קריאת הספר התחלתי ברפרוף בחנות ,התחלת הספר זרקה אותי למקומות ילדות ,בלילה בת הזוג שלי אימצה את הספר והקריאה ממנו בקול רם ידענו שנינו שזה הסיפור שלא סיפרנו אף פעם האחת לשני .יש בו את כל התבלינים שמגרים את בלוטות המחשבה הדמיון ובעיקר ההעזה ,כתיבה שונה ואחרת ממה שאני לפחות קראתי בספרים שבקשו להעניק נקודת מבט נשית למציאות שרבים מאיתנו מכירים ומשאירים אותה בחדרי חדרים,לא מעיזים לשים אותה על השולחן כפי שגיבורת הספר עושה זאת ללא חשש ובשנינות אירונית מושחזת המעלה חיוך ויחד עם זאת צובטת את הלב.אם זה ספרה הראשון של הסופרת אני היתי רוצה לקרוא כבר את הספר הבא.אני מאד נהנתי וממליץ לאחרים לא להפסיד את החויה.
