ימי שלישי עם מורימיץ' אלבוםספר קצר ונחמד. לטעמי, הדרך בה הסופר מציג את רגשותיו כלפי מורי, ושיחותיהם ונושאיהם, הופך את הספר לאחד שמנסה ״ללמד״ אותך את עיקרי החיים בצורה הכי דביקה שיש. אף על פי כן, מאוד נהנתי מקריאתו. כתוב בצורה מאוד ידידותית.
חוכמת הבייגלהאילן הייטנרבתור תל אביב של הדור הצעיר הנוכחי מאוד התחברתי לספר. ההרגשה שהספר נתן לי, להרגיש את העיר בשנות התשעים, השנים בהן היא הפכה להיות ה״עיר ללא הפסקה״ שכיום היא ממותגת כך, גרמה לי להצטער על כך שלא נולדתי עשרים שנים מורדם יותר. העלילה עצמה מאוד פשוטה ונחמדה, אך תיאורי הרגשות והמקום שהסופר נותן לדבר הכי קטן, כמו סיגריות או הנוף מחלון הרכב, לקחת חלק בביטוי הרגשות הללו גרם להרגיש מחובר ברמה אישית לגיבור הספר. מתאים מאוד לחבר׳ה צעירים שרוצים להתחיל\לחזור לקרוא.
האנאלפביתית שידעה לספוריונס יונסון0חבל, פשוט חבל. יונס יונסון הוכיח ללא ספק לפני 5 שנים, אז כתב את ספרו הראשון "הזקן בן ה-100 שיצא מהחלון ונעלם" שהוא סופר עם פוטנציאל ענק ועתידו מבטיח. אבל אז הגיע הספר הזה. שמנסה בכל כוחו להיות שיכפול של "הקן בן ה-100" מבחינת השנינות והצורה בה הוא מסופר. אבל כאן זה פשוט לא עובד. בליל של שטויות שנפרס במשך 400 עמודים כמעט. ניסיון להצחיק בכוח. בדיחות לא מצחיקות. סיפור לא לגמרי ברור בחלקו הראשון של הספר. ובהמשך כשנהיה ברור, פשוט לא מעניין. היו קטעים רבים שנאצלתי לקרוא פעמיים ושלוש כדי להבין מה הסופר רוצה. יכול להיות שהבעיה אצלי. במקום לנווט את הספר בכיוון אחר, אמיץ יותר, שיתן לקוראים משהו מעניין וחדש, יונס יונסון בוחר ללכת לאותו כיוון של הספר הקודם (שהיה מעולה לדעתי כמו שרשמתי) בצורה מאולצת, וזה לא מצליח. בספר הקודם סופר על זקן בן 100 שנעלם. אני חושש שמי שנעלם בספר הזה הוא דווקא הסופר עצמו, יונס יונסון.
