תחילת הקשר, עם מי שלימים הפך אהובי היחיד ובעלי, היה אינטנסיבי מאוד. גרנו במעונות, אם לא היינו בשיעור או קבוצת למידה היינו זה עם זו. וכבר אז היינו "תולעי ספרים". אך למי יש רגע להתפנות לקריאה כשמתאהבים ?! יום אחד הוא אומר לי "מתוקה, אל תעלבי, אבל אני רוצה איזה ערב אחד לעצמי לבד. לקרוא איזה ספר, לחשוב". ודאי שנתתי לו באהבה והבנה את המרחב הזה.
כמה חודשים אחרי שאלתי אותו, אולי אתה רוצה איזה ערב לעצמך, בלעדי. הוא ענה לי שהוא לא צריך כזה זמן יותר. הביחד שלנו מאפשר את הלבד שלו.

ולספר – ראשית, לדעתי, אין הכרח לדבר גבוהה גבוהה על מנת לגעת.
והספר הזה נוגע. ועוד איך.
המשך ישיר של הספר הראשון בטרילוגיה (ותודה לאל שאין בו רענונים, כמו שיש בהמשכים שונים, על מה שכבר נקרא/סופר בעבר)
הכתיבה עממית, משעשעת ומרגישה אמיתית, מהלב ולעיתים אף קורעת לב.

*הזהרת ספויילרים*
לאחר סיום הספר הראשון בסגירת דלת המעלית על מערכת היחסים בינהם, שוקעים אנה וכריסטיאן בעצב עמוק. חוסר התקווה והכאב העמוק מקרב אותם שוב זה לזו והפעם בחיפוש פשרה מתאימה יותר. מה אני צריכה/צריך ועל מה אני מוכנה/מוכן לוותר ? ה"לבד" שלה וה"לבד" שלו, בעבודה קשה של הכרות, התאמה והערכה, יצרו "ביחד" חדש.
מקסים בעיני. נהנתי מאוד מהספר.