אנחנו חיים בתוך מבוך, מבוך שאי אפשר לצאת ממנו אבל אפשר לגרור אנשים לתוכו. כשאתה כמרי אנשים ואתה נכנס להם ללב והם לך, ואתה מלמד אותם הרבה דברים והם אותך, הם (ללא ידיעתם) ואתה ללא ידיעתך נגרר לתוך המבוך והם נגררים לשלך. ולפעמים קורה שאתה הולך. שאתה כבר לא פה. היית ופוף! נעלמת. גם כשאתה מת הבוך עדיין קיים אבל עכשיו, האנשים לכודים בו, אין להם דרך לצאת כשהמפה של המבוך לא שם. ואין להפ עוד טעם להיות שם כי אתה כבר לא שם אתה כבר לא שם, אבל אתה עדיין בזכרונות שלהם, בלב שלהם. בשלב מסויים כמו כל דבר אתה תתפרק ותישכח ואולי גם הם ישכחו. אבל בתודעה שלהם הם יודעים, שהם תקועים שם לנצח. ככה הספר הזה גרם לי להרגיש. ספר מדהים על חוויות ראשונות, זכרונות ומציאת סיבות. מאוד מומלץ לקרוא :)

אתה יכול לחיו בשקר כל החיים שלך ולא לדעת זאת אפילו כשאתה חשף את השקר לאחר כמה שנים שחיית בו, אתה עדיין שומר מין מזכרת (מפתח) שמשמרת לך את התקופה אף שאינך מוכן להודות בכך. כשתוותר על המפח אתה תוכל להיעזר באנשים מהסביבה שלידך, ואם יש לך מזל אלה יהיו האנשים הנכונים, שיכולים גם בלי מפתח להיכנס לך ללב. "מנעול ומפתח" זה ספר מקסים לדעתי. אני מאוד בעניין של ספרים מעט קיטשיים, ספרים על אהבת נעורים. הם נותנים לי לחלום ומעוררים בי רגשות. זה ספר על רובי, בחורה חזקה מאוד לדעתי שבפנים היא שבורה. וכשהיא נותנת לעצמה להיפתח לאנשים אחרים כל חלק שבור שבטוחה מתאחה, היא מתבגרת, לומדת וחיה. היא חיה.