מר ורטיגופול אוסטרלפעמים אני חולם שאני עף. יש למישהו חלומות כאלה? מי שרוצה להתעמק בתחושה הזו, מוזמן לקרוא את "מר ורטיגו", העוסק באופן נרחב בהיבטים השונים של יכולת האדם לעוף. וולט רולי, גיבור הספר, הוא נער אשפתות המאומץ על ידי גאון יהודי שמלמד אותו, פשוטו כמשמעו, לעוף. באופן אישי אני לא חסיד גדול של פול אוסטר, שמצליח לרוב לדכא אותי עם סיפוריו הקודרים והאסונות הרבים שבהם הוא נוהג להלעיט את גיבוריו. גם כאן הוא לא חוסך ומפליא במכותיו בגיבור הראשי. היכולת לעוף הנה רק נדבך אחד בסיפור הזה, ולעתים היא משמשת כמעין מוטיב ליכולתו של האדם להתמודד מול מצוקות החיים ולהתעלות מעליהן. מבין כל האוסטרים שקראתי עד כה, זה לדעתי המוצלח שבהם.
מר ורטיגופול אוסטרלפעמים אני חולם שאני עף. יש למישהו חלומות כאלה? מי שרוצה להתעמק בתחושה הזו, מוזמן לקרוא את "מר ורטיגו", העוסק באופן נרחב בהיבטים השונים של יכולת האדם לעוף. וולט רולי, גיבור הספר, הוא נער אשפתות המאומץ על ידי גאון יהודי שמלמד אותו, פשוטו כמשמעו, לעוף. באופן אישי אני לא חסיד גדול של פול אוסטר, שמצליח לרוב לדכא אותי עם סיפוריו הקודרים והאסונות הרבים שבהם הוא נוהג להלעיט את גיבוריו. גם כאן הוא לא חוסך ומפליא במכותיו בגיבור הראשי. היכולת לעוף הנה רק נדבך אחד בסיפור הזה, ולעתים היא משמשת כמעין מוטיב ליכולתו של האדם להתמודד מול מצוקות החיים ולהתעלות מעליהן. מבין כל האוסטרים שקראתי עד כה, זה לדעתי המוצלח שבהם.
גלנקיללאוני סוואןמותחן קליל אודות עדר כבשים חכמות במיוחד, שמגלות להפתעתן כי רועה הצאן שלהן נרצח, ויוצאות לחפש ולחקור מי רצח אותו. בסך הכול סיפור קליל ומשעשע, על רקע נופיה הכפריים של עיירה אירית פסטורלית (אם חשבתם שאירלנד זה רק בירה גינס וכפרים ירוקים וחמודים, אז תגלו שיש שם גם צרות). לי הפריעה ההתעקשות של המחברת להשתמש באופן בוטה ושחוק באנלוגיה שבין רועה הצאן לבין אלוהים, וכן להשוות את הנטייה האנושית להתקבצות והליכה עיוורת אחרי מנהיג ל"אפקט העדר" של הכבשים. ספר חמוד שמתאר את העלילה והעולם מנקודת מבטן של כבשים. לא גבעת ווטרשיפ, אבל בסדר.
מר ורטיגופול אוסטרלפעמים אני חולם שאני עף. יש למישהו חלומות כאלה? מי שרוצה להתעמק בתחושה הזו, מוזמן לקרוא את "מר ורטיגו", העוסק באופן נרחב בהיבטים השונים של יכולת האדם לעוף. וולט רולי, גיבור הספר, הוא נער אשפתות המאומץ על ידי גאון יהודי שמלמד אותו, פשוטו כמשמעו, לעוף. באופן אישי אני לא חסיד גדול של פול אוסטר, שמצליח לרוב לדכא אותי עם סיפוריו הקודרים והאסונות הרבים שבהם הוא נוהג להלעיט את גיבוריו. גם כאן הוא לא חוסך ומפליא במכותיו בגיבור הראשי. היכולת לעוף הנה רק נדבך אחד בסיפור הזה, ולעתים היא משמשת כמעין מוטיב ליכולתו של האדם להתמודד מול מצוקות החיים ולהתעלות מעליהן. מבין כל האוסטרים שקראתי עד כה, זה לדעתי המוצלח שבהם.
גלנקיללאוני סוואןמותחן קליל אודות עדר כבשים חכמות במיוחד, שמגלות להפתעתן כי רועה הצאן שלהן נרצח, ויוצאות לחפש ולחקור מי רצח אותו. בסך הכול סיפור קליל ומשעשע, על רקע נופיה הכפריים של עיירה אירית פסטורלית (אם חשבתם שאירלנד זה רק בירה גינס וכפרים ירוקים וחמודים, אז תגלו שיש שם גם צרות). לי הפריעה ההתעקשות של המחברת להשתמש באופן בוטה ושחוק באנלוגיה שבין רועה הצאן לבין אלוהים, וכן להשוות את הנטייה האנושית להתקבצות והליכה עיוורת אחרי מנהיג ל"אפקט העדר" של הכבשים. ספר חמוד שמתאר את העלילה והעולם מנקודת מבטן של כבשים. לא גבעת ווטרשיפ, אבל בסדר.
