בדירתי הקודמת היו מסודרים להם בסדר מופתי הספרים שרציתי לקרוא בזה אחר זה. לרוב הייתי מכינה לעצמי הלאה את הספר הבא שאקרא אחרי שאסיים את הנוכחי. כל זה כבר לא רלוונטי מכיוון שבמעבר הדירה, הכל הוכנס לתוך הארגזים, הסדר הפך לכאוטי וכשרציתי להוציא ספר חדש לקריאה לא ידעתי איזה ארגז אפתח, מה יהיה בתוכו והאם זה משהו שבכלל תוכנן בראשי. וכך יצא שכמו בהימור חסר כל מחשבה שלפתי את "היום בתוך הבלגן".

מעניין שדו

כולנו מריונטות במידה זו או אחרת. גם אלו שחושבים שהם אנשים חופשיים לגמרי. אנחנו מריונטות של ממשלות ושליטים, צבאות וכלכלות, תאגידים ואנשים חשובים מסוגים שונים.
ההצגה הזו ב"תיאטרון החיים" יכולה לעיתים להיות לא נעימה גם במשטרים דמוקרטיים. היא הופכת נוראה כשהמריונטות הללו מופיעות ב"תיאטרון החיים והמוות" של משטרים אפלים.
אך המזעזע והמחריד מכל הוא כאשר החיים הופכים ל"תיאטרון המוות" שהמריונטות בו ה

הספר, קניתי אותו ביריד של סוף שנה. התאכזבתי ממנו כהוגן, העלילה כן מעניינת. על קבוצת אנשיפ שנתקעים לילה אחד בסופת שלגים, אבל היה משהו שהיה חסר לי בעלילה. הדמויות נשארו סטטיות. הרעיון של הספר הוא נהדר אבל איך שהוא נכתב היה לוקה בחסר. הדיאלוגים היו לוקים בחסר, הרעיון הוא טוב, היה חסר מה שיחזיק אותו לסוף. בנוסף שבתקופה שקראתי עברתי הליך רפואי כך שלא היה לי סבלנות עד שסיימתי אותו השתעממתי.

ספר נפלא, קראתי אותו בנשימה עצורה ולא יכולתי להפסיק. הספר גרם לי לחשוב עליו עוד רבות אחרי שסיימתי לקרוא אותו.
הוא מתאר סיטואציות משפחתיות קשות, התמודדויות עם החלטות קשות של הורים אשר חיים במציאות בלתי אפשרית.
מאוד רלוונטי לחיינו אנו.
הדמויות משורטטות בעדינות, אך מאוד מדויקות.
אני לא מספרת את העלילה כדי לא להרוס, אבל אין ספק שזה הספר הטוב ביותר שקראתי בשנה האחרונה