מראש אני מתנצל על הביקורת.

חיבור לא הגיוני של ספרות רומנטית וספרות שואה: גברים עשוים ללא חת ונשים יפהיפיות יוצאים להילחם בנאצים חדלי אישים ומצילים את כבוד עמנו.
האם יש בקריאת הספר ערך? בהחלט - סיפור המסגרת מרתק.
האם הוא עומד בשורה הראשונה של ספרי השואה? ממש לא.

לענ"ד, הספר הזה לא שרד את מרחק הזמן. קראתי הרבה ספרי שואה, והרבה זמן רציתי לקרוא גם את מילא 18. למי שמתעניין בספרות שואה בכלל או ב

ספר יפהפה ומיוחד במינו. הספר מחזיר את הקורא לימים של טרום קום המדינה, מתאר בצורה יוצאת מן הכלל את הווי התקופה ואגב זאת נוגע בנושא השואה בצורה מרגשת ומדהימה.
כמו כן הספר מציב את הדילמות המוסריות הנובעות ממצב המלחמה (בפרט בסיפור של נבי יושע וגן דפנה), את מסירות נפשם של הלוחמים במלחמת השחרור בתנאים בלתי אפשריים ואת התקווה שהייתה לכל אורך הדרך - כשבכל התקופה הזאת החיים נמשכו עם האהבות, הקנאות וסתם הו

במשך כל הקריאה ליוותה אותי הרגשה שהספר נכתב לבני-נוער וככזה הוא בהתאם. סגנון אסתר שטרייט-וורצל.
בספר יש תיאורים של השואה שכתובים בשפה כה ילדותית ומרוככת ועם ציון עובדות בסיסיות כ"כ עד שהיה מתאים להקריאם בטקס שואה לכתה ג'...
כפי שהעיר קודמי הספר אינו נצמד לעבודות, שזהו פגם מהותי, לפחות מבחינתי, שמלכתחילה חיפשתי לקרוא על התקופה דרך סיפור.
בשלב מסוים אחרי 500 עמודים (למה לא הפסקתי לפני שאלה מצו