הספר הזה לקח אותי למסע בזמן אל תחנות חיי. אמנם אין לי דבר, ומעולם לא היה לי כלום עם ברזיל, אבל נראה שחיי נשים, ואולי גם גברים, היו דומים להפליא בשנות ה- 50 וה- 60 של המאה הקודמת. חבל רק שבאותן תחנות חיי לא הצלחתי לחייך ולצחוק כמו שקרה לי כשקראתי בספר הזה והסתכלתי על הכל מרחוק ובמבט מפוכח.
במרכז הספר שתי אחיות. אאורידיסי וגידה, בנותיהן של זוג ירקנים. הן הפוכות לגמרי. גם בתכונותיהן וגם בחייהן. גיד

סבתא נאנחה בכבדות, "יש לך מטאטא אולי?". היא באה לבקר אותי בבית שלי, לראות איך הוא, עלתה ברגל את כל 61 המדרגות לקומה-רביעית-בלי-מעלית שבה גרנו באותו זמן. הצעתי לה מים, ואז תה ("רק מים חמימים עם קצת לימון, תודה"), וישבנו. אחרי כמה דקות של שיחה היא בהתה בקירות הסלון שלי וביקשה מטאטא. ואז היא עברה על כל הפינות, הורידה את כל קורי העכביש שהצטברו שם, וכשהחזירה לי את המטאטא והתיישבה היא הפטירה "את לא בלעב

כבר בילדותה הייתה אאורידיסי מוכשרת ומבריקה שביכולתה להתפתח לגדולות, אך העולם הפורטוגזי השמרן סגר עליה
וניתב את חייה לריקנות ולשיממון עם בעל שהיה 'נוח' להתחתן איתו.
היא לא אהבה אותו, אבל ידעה שהוא בעל טוב.
"אנטנור אף פעם לא התרוצץ ברחובות, מעולם לא הרים עליה יד, הרוויח יפה, ומיעט להתלונן.
הוא רק לא רצה שיפריעו לו כשהאזין לרדיו או כשקרא עיתון,
כשישן עד שעה מאוחרת וכשנח אחרי הארוחה, וכל עוד

יום אחד שמתי לב, לא זוכרת איך כבר, ששיקו בוארקי, אחד המוזיקאים הידועים בברזיל, כתב כמה ספרים, ואחד אפילו תורגם לעברית: בודפשט. והוא אפילו כנראה טוב, לפי הדירוג הגבוה בסימניה. טוב, בתור חובבת תרבות, שפה ומוזיקה ברזילאית, הייתי חייבת לבדוק את העניין. תוך שבועות ספורים נחת הספר בביתי והמתין בסבלנות לתורו.

כשהתחלתי לקרוא את "בודפשט", התיישב זבוב על קיר בתוך מוחי, הפעיל טייפ והקליט את המחשבות הבאו

אני לא יודעת מאיפה להתחיל.
הסופר הזה ממש לא הוגן.הוא לקח את אחד הנושאים שהכי קשה לעמוד בפניו - חיות,וניצל את זה עד הסוף.
והוא הצליח!!
הספר הזה הוא באמת אחד הספרים היפים המרגשים והאמיתיים ביותר שקראתי אי פעם.
עם הספר הזה - בכיתי,צחקתי,ועברתי תהליך של שינוי אמיתי בזכות הכלב הכל כך מדהים והסיפור עליו...
מי שלא קרא את הספר הזה - הפסיד המון בחייו ולא ידע לעולם מהי אהבה אמיתית ומהו קשר אמיתי בין חי

בהתחלה חשבתי שזה מוזר שכל הספר מסופר על כלב. שאלתי את הממליץ אם 'כל הספר ככה?' הוא ענה תקרא-תבין, והבנתי.
אני כמעט ואני לא רוצה לקנות כלב כדי לא לרגיש את הכאב הזה, אבל אני חושב שהחיים לצד חבר כמוהו יהיו שווים את זה.

אני אכול קנאה לסופר על הרגשות הטובים והרעים שמארלי הפיח בו, והדמעות יוצאות לבד.


שווה.

חשבתי שזה יהיה ספר מצחיק אבל מצאתי את עצמי על סף דמעות בסוף הספר. כל בעל כלב ימצא משהו בספר הזה להזדהות איתו, בעיקר באיך שהכותב מתאר איך הכלב הוא חלק בלתי נפרד מהחיים שלו. גרם לי לחשוב רבות על הכלבה שלי והזכיר לי כמה אני אוהב אותה! :)

נהנתי מאוד מהספר, למרות שהכלבה שהיתה לי בזמנו לא היתה שובבה ולא גדולה.
הסופר לא מתיימר להיות משהו שהוא לא. הוא כותב טורים, בארה"ב אופן הכתיבה שלו משעשע ודרושה איזו הכירות עם תרבות אמריקאית כדי להבין כמה מהבדיחות למרות שהתרגום עשה עבודה נחמדה.
מארלי נלקח כגור לרבדור ע"י הסופר חובב הגינון ואישתו שחושש שלא תוכל להיות אחראית על תינוק אם היא הספיקה להרוג את העציצים שהביא לה בעלה.
וכך בעצם גדל מארלי,