וכאן הבן שואל, ודי בצדק, חייבים לומר: אם כל כך קטלת את החלק הראשון בטרילוגיה, מה פתאום את ממשיכה לך וקוראת גם את החלקים הבאים? למה את מצפה בעצם?

אז על זה אומרים קודם כל, שהשאלה טובה מאוד. ויש לה גם תשובה טובה מאוד, והתשובה היא: פרוטקציה! כן, כן, גבירותי ורבותי. "הבחירה" חיכה לו בשקט שנה שלמה עד שסיימתי לקרוא אותו, וסיימתי לקרוא אותו רק מסיבה אחת ויחידה והיא ש"הפריצה" הגיעה הביתה. רכשנו, בכסף מל

הספר הזה הוא מה שנקרא בעיניי "נפילתו של הסופר" (או הסופרת במקרה הזה) , גבירותיי ורבותיי.
בעצם, קוראים נכבדים, ההחלטה הנבונה שלי לדרג את הספר הזה כ-"לא משהו" בעצם ממצה את כל הביקורת:
עלילה- לא משהו
סיפור אהבה- לא משהו
סיום- לא משהו
דמויות (ישנות)- לא משהו.. (מה עשיתם לקי שאהבתי? ולמה לעזאזל ז'אנדר לא מופיע בעלילה? תחזירו כאן ועכשיו לעלילה את ז'אנדר)

וזה חבל, כי בעצם, הגעתי לספר הזה עם הרבה

לבחירה, לפחות בסימניה, אני הייתי מהיחדים שנתנו חמש כוכבים לספר. מאוד התלהבתי ממנו, לא יודע למה.
ואז הגיע השני.
האמת, שבראשון הרגשתי שהספורת קצת מרחמת על הדמויות. היא ניסתה כל הזמן להעביר לקוראים שהשלטון אכזרי, ושהוא רק גורם לכולם לחיות באשליה שהוא מושלם. אבל בגלל הרחמים, האכזריות לא כל כך עבדה.

והנה השני. מי שלא קרא, אולי עדיף לא לקרוא את הביקורת. תמיד יכולים להיפלט לי ספוילרים.
סוף סוף קאסי