ביקורת ספרותית על אי המטמון (עברית: אוריאל ואטרה אופק) מאת רוברט לואיס סטיבנסון
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 17 בפברואר, 2017
ע"י גל פרל פינקל


"תריסר גברים על ארון המת.
יו-הו-הו, ובקבוק מלא רום!"
(עמוד 7).

"אי המטמון" מאת רוברט לואיס סטיבנסון (הוצאת כתר ספרים, 1974) הוא אחד מספרי ההרפתקאות הטובים שקראתי, אבל חשוב מכך, והדבר הוכרע באין-ספור משאלים, אחד מספרי ההרפתקאות הטובים והאהובים ביותר מאז ומעולם. הסיפור מתרחש באנגליה של המאה ה-18, בשנת 1761. גיבור הסיפור ג'ים הוקינס, נער המוצא מפת מטמון ויוצא יחד עם ימאים למציאת המטמון בדרך רצופת סכנות ומכשולים.

הוקינס הוא נער צעיר הגר בפונדק השייך להוריו. הפונדק נמצא בקרבת בריסטול, אנגליה והתארח בו קברניט זקן ומאיים בשם בילי בונס שנפטר בראשית העלילה כתוצאה משבץ מוחי, לא לפני שהוצג בפניו ה"כתם השחור", הודעה פיראטית סודית אשר מדיחה את הקברניט ממעמדו. ג'ים ואמו פתחו בחופזה את תיבת-הים של בילי, במטרה לגבות תשלום מהימאי עבור שהייתו בפונדק. בפנים, מצאו השניים יומן-אונייה ומפה. ג'ים, שהבין שלמסמכים שהשיג מתיבת-הים ערך רב, הציגם לשני אצילים מקומיים: ד"ר דוד ליבסי ובעל-האחוזה ג'ון טרלוני. ליבסי, לצד היותו רופא הוא גם שופט שלום וחייל ותיק בבצבא הבריטי. לדבריו, "מָוֶת אלים לא היה דבר חדש בשבילי – שֵׁרַתִּי תחת פִּקּוּדוּ של הדֻּכַּס מקמברלד, ואף אני עצמי נפצעתי בקרב פונטנוי" (עמוד 85).

השניים מזהים את המפה כמפה לאוצרו האגדי של הקפטן פלינט הידוע לשמצה, הקבור באי הגולגולת באיי הודו המערבית, ומחליטים כי ברצונם למצוא את המטמון. טרלוני שחיפש אנשי צוות לספינה שקנה, ה"היספניולה", פגש בג'ון סילבר הארוך (אחד מקציני אנייתו של פלינט) אושכר אותו עצמו כטבח, כמו גם עמיתים רבים של פלינט שהפליגו עמו. האדם היחיד אשר שכר טרלוני וראוי לאמון הוא קפטן אלכסנדר סמולט- אך טרלוני נפל בקסמו הכריזמטי של סילבר ומאמין כי סילבר טוב יותר מסמולט. הספינה יוצאת לדרכה ללא כל תקלות, עד שג'ים שומע במקרה את תכניותיו של סילבר למרד. ג'ים סיפר לקפטן על סילבר ועל שאר הצוות המרדני, וסמולט הופך למנהיג "הצוות הנאמן". מכאן הופך הסיפור כמאמר לואיס סטיבנסון עצמו ל"סיפור על מפה מסתורית, על מטמון, על מרד בלב ים, על ספינה טרופה ועל נער אמיץ שלחם בגבורה בחבורה פרועה של שודדי ים רודפי בצע..."

אחד מקטעי השיא של הספר הוא ההתמודדות של הוקינס עם המלח ישראל הנדס הסוגר עליו במקום מחבואו בראש התורן כאילו היה חיית טרף הצדה את טרפה:
"עיסוקי זה הכה ברעם את ישראל הנדס; הוא התחיל מבין כי מזלו בגד בו גם הפעם. לאחר רגע של הסוס התחיל גם הוא לעלות בסלם-החבלים. לאחר ששלף את הפגיון מן התרן ותקע אותו בין שניו, הוסיף להעפיל אט-אט לעברי. טפוסו המיגע היה רצוף יסורים ואנקות, שכן היה עליו לגרור אחריו את רגלו הפצועה. עוד בטרם הגיע אל מחצית הדרך כבר היו האקדחים דרוכים בידי, אקדח בכל כף-יד.
"עוד צעד אחד, אדון הנדס," קראתי, בכוני לעמתו את האקדחים, "ואפצפץ את ראשך בכדורים. אתה יודע, אנשים מתים לא נושכים..." הוספתי במעין צחוק קצר.
הוא עצר מיד, ויכלתי להבחין כי הוא מנסה בכל כחו למצא מוצא-של-כבוד מהמצב הביש שנקלע אליו. הבעת פניו היתה נבוכה ואובדת עצות כל-כך, עד שלא התאפקתי ופרצתי בצחוק רם. לבסוף, לאחר בליעות אויר אחדות, הוציא את הפגיון מבין שניו והתחיל מדבר.
"ג'ים," אמר, "אני חושב ששנינו נדפקנו, אתה ואני ביחד, ושאנחנו צריכים להגיע להסכם. יכלתי לגמר אתך, אלולא המצב המזפת שלי; אך לא היה לי מזל. קשה מאד מאד לימאי זקן כמוני לסדר נער-מלחים כמוך, ג'ים."
בלעתי כל מלה ומלה שאמר והרגשתי עצמי כל-יכול, כתרנגול על הגג; ואז, במהירות הבזק הונפה ידו פתאם כלפי מעלה, משהו פלח את האויר בשריקה, חשתי חבטה חדה ומכאיבה, ומיד אחר-כך נצמדה כתפי אל התרן. בשל הכאב הנורא וההפתעה המהממת, איני יודע אם פעלתי בכח-הרצון או מתוך דחף נסתר; אך באותו רגע ממש ירקו שני אקדחי אש ונשמטו מכפות-ידי. אך לא רק הם נפלו; ישראל הנדס השמיע זעקה חנוקה, הרפה מסלם-החבלים וצנח – ראשו כלפי מטה – אל תוך המים" (עמודים 135-136).

תרגומו של אוריאל אופק קולח בהיר ונעשה תוך שימוש בעברית עשירה. ספר ממנו נהנים ילדים ומבוגרים כאחד וחוזרים לקרוא בו שוב ושוב, ואם תהיתם למה בבגרותכם פניתם לקרוא את ספריו של קלייב קאסלר אודות ההרפתקן דרק פיט, או את "אוצר הטמפלרים" ו"צופן דה וינצ'י", ורצתם לצפות בכל ארבעת הסרטים אודות קפטן ג'ק ספארו (בגילומו המופתי של ג'וני דפ) התשובה פשוטה – אתם עדיין מחפשים את המטמון! חובה בכל בית ומומלץ בחום!!!
7 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
גלית (לפני שבוע)
הנה http://www.ofarimbooks.co.il/?categoryId=29216

https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=56606
סקאוט (לפני שבוע)
מזכיר לי שהמורה שלי נתנה לי ספר שמכיל את סיפורה של קוזט אבל לימים קניתי את הגרסא המלאה וקראתי גם אותה וסתם, רציתי לדעת אם היא צודקת
גלית (לפני שבוע)
סקאוט הבילוי החביב עליי כשהייתי מגיעה לסבא שלי בקיבוץ - לרבוץ על השטיח ולקרוא באנציקלופדיה רימונים,( כלומר בזמן שלא רבצתי בכנרת) הכרך עב הכרס הזה הכיל תמצית של חמש או שש קלאסיקות וכך הכרתי אותו -רובינזון קרוזו ואי המטמון הם שניים מתוכן,
את שניהם קראתי בעוד כמה תקצירים לנוער עד שהשגתי את הסיפור המלא כהלכתו,

בהקשר אחר ( אצל סבתא שלי....) הכרתי את עלובי החיים מתוך ספרונים בשם " פנטין" ו " קוזט"
אז למרות שעקרונית אני סולדת מתקצירים ותמציות הרי במקרה שלי זה עשה טוב,
יש הוצאה שלמה שכל פרנסתה מתקצירים לילדים ( עופרים) יש מצב שיש להם את ג'יין אייר אבל למה שמטיבת קרוא כמוך תרצה בזאת?
סקאוט (לפני שבוע)
ודני, היטבת לתאר! ( רק שאי המטמון אצלי לא ממש חלק מהדנ״א כי קראתי אותו לפני שנתיים בערך)
סקאוט (לפני שבוע)
רגע, גלית, תרגום מקוצר? אם כך, בטח יש לג׳יין אייר תירגום מקוצר? ( פעם חברה שלי אמרה שהיא קראה את ג׳יין אייר, הגרסא המקוצרת ולא האמנתי לה שקיים דבר כזה)
גלית (לפני שבוע)
אני דווקא לא התלהבתי ואי אפשר לומר שיש לי בעיה עם ספרות נוער ,מותחנים או הרפתקאות.
מצאתי אותו פשטני למדיי.
קראתי בתרגום מקוצר,קראתי המלא עם הערות וראיתי סדרה מוצלחת ועדיין - לא עושה לי את זה.
סקאוט (לפני שבוע)
ספר נהדר! אני זוכרת שהמוכר בחנות המליץ לי עליו ואף על פי שלא התלהבתי כי ראיתי שזה ספר נוער, לקחתי אותו וכמה שטעיתי! ספר מקסים ומותח!
דני בר (לפני שבוע)
אחד מהספרים היותר טובים שקראתי בילדותי ואחד מאותם ספרי מופת שהופכים לחלק מהדנ"א הספרותי שלך לכל החיים.





©2006-2015 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ