ביקורת ספרותית על בדלתיים סגורות [אור-עם] מאת ז'אן פול סארטר
הביקורת נכתבה ביום שישי, 16 בדצמבר, 2016
ע"י אילסוס


אתם חושבים לפעמם שזה סיוט לראות את עצמכם דרך העיניים של אחרים? מכירים את זה ששומעים מוזיקה לבד ופתאום נכנס מישהו ואז המוזיקה נשמעת קצת אחרת?
תחשבו שהעין האנושית היא כמו מראה, ובעצם אני מביט בעצמי דרך העין של האחר. למה זה סיוט? אם מדובר ב"אחר" אוהב, אז זה פחות סיוט, אבל עצם ההתיחסות שלי לעצמי דרך ה"אחר" נחווית כניתוק מעצמי, אני מגדיר את עצמי או כל דבר לא דרכי. הכל הופך לאובייקט, כולל אני עצמי.
אז מי שהדיבורים האלה מדגדגים לו, שיקרא את המחזה הקצרצר הזה של הסופר העמוק והסובל כמו כולנו בעולם מלא חרדה ובחילה.
אני אישית נהניתי וקיבלתי השראה לרעיונות חדשים.
7 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
-^^- (לפני שנה ו-7 חודשים)
איפה חסר י׳? אני דווקא הבנתי לא רע
רחלי (live) (לפני שנה ו-7 חודשים)
לפעמים....חסר לך י' וגם אני לא הבנתי
(לפני שנה ו-7 חודשים)
מחשבות (לפני שנה ו-7 חודשים)
זו גדולה לראות עצמי בעיני האחר, אבל לא שוס גדול.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ