ביקורת ספרותית על הכרזת מלחמה - הסוכן סקוט הווארת #13 מאת בראד תור
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 30 באוקטובר, 2016
ע"י גל פרל פינקל


"מר מרפי, ההוא שהעניק את שמו ל"חוק מרפי", נטה לצוץ בזמנים הגרועים ביותר. אריות-הים היו עדים לזה במהלך הפשיטה על בן לאדן ובמבצעים רבים אחרים. לפעמים דברים פשוט קרו. אבל כאשר הם קרו, אריות-הים הסתגלו והתגברו. בתרבות שלהם, כישלון אף פעם לא היה אופציה" (עמוד 27)

הספר "הכרזת מלחמה" (הוצאת דני ספרים, 2016) מאת בראד תור, הינו הספר ה-13 בסדרת הספרים אודות גיבורו הקבוע של תור, סקוט הרוואת. ספריו של תור מככבים כבר שנים ברשימת רבי המכר של ה"ניו-יורק טיימס".

סקוט הרוואת, ששירת "כאיש קומנדו לשעבר באריות-הים של הצי האמריקני" (עמוד 29), הוא, כל מה שאמריקה הישנה, השמרנית והרפובליקנית אוהבת: אירי במוצאו, גבוה, חסון וכחול עיניים. מן ג'ק באואר ספרותי שבא להציל את אמריקה מפני כוחות הרשע ויהיו אלה אשר יהיו, וכמעט תמיד מדובר באותן קבוצות, ובמקרה זה הסינים, האסלאם הקיצוני והצפון קוריאנים. חסרי רק הרוסים. הפעם, "סוכנת CIA המקושרת עם בכירים בצבא הסיני ובמשרד הביטחון הסיני שמעה על מתקפה אפשרית נגד ארצות-הברית, הנושאת את שם הצופן 'דרקון שלג'" (עמוד 21). שרשרת אירועים בלתי קושרים לכאורה מביאה את הממסד הביטחוני האמריקני להבנה כי ארצות הברית עומדת בפני מתקפה חסרת תקדים באכזריותה. פול פורטר, נשיא ארצות-הברית מטיל על סקוט הרוואת (שוב) להציל את המצב.

הנשיא ממנה את הרוואת לנהל שניים מהמבצעים החשאיים המסוכנים ביותר בתולדות המדינה: ´שָחרור´ ו´אבק זהב´. הבעיה היחידה היא שכל אחד מהמבצעים האלה, אם יתגלה, עלול להוביל להכרזת מלחמה. מצד שני, מלחמה היא לחם חוקו. "הרוואת שירת בצוות-2 ובצוות-6 של אריות-הים, ב׳יחידת ההגנה הנשיאותית׳ של השירות החשאי, ותחת נשיא קודם שהשתמש בו בהצלחה לתפיסה וחיסול של טרוריסטים. הרוואת והנשיא נהנו מהבנה פשוטה: אם הטרוריסטים סירבו לשחק לפי הכללים, גם מהרוואת לא היה מצופה לעשות זאת" (עמוד 32). דומה שזמן רב שירת כאיש של הנשיא, כפי שנקרא בשעתו סרט של צ'אק נוריס, לפעולות מיוחדות וחשאיות. לאחר שפרש מן התפקיד הועסק הרוואת בסוכנות ביון פרטית "שבראשה עמד רב-מרגלים לשעבר ב-CIA, ריד קרלטון שמו" (עמוד 31).

הספר מתחיל באופן קצבי בתיאור פשיטה שמטרתה חטיפת אחמד יאקוב, טרוריסט סעודי המקושר לאל-קאעידה, מלב בירת פקיסטן, קראצ'י. הרוואת מוביל למשימה את צ'ייס פלמר בן ה-28,צלף מוכשר בעל ניסיון קרבי עשיר ששמונה שנים קודם לכן "היה החייל הצעיר ביותר שהתקבל אי-פעם לכ"כוח דלתא", או ל"יחידה", כפי שכינו אותה החברים" (עמוד 29), ואת סלואן אשבי, אשת מבצעים מיוחדים בעברה "שהטליבאן ואל-קאעידה קבעו פרס על ראשה בעקבות כל חיסוליה באפגניסטן" (עמוד 33). לא מבצע פעוט, אבל בקטנה מבחינת הרוואת. כפטריק קים בשעתו הוא אינו מהסס לרגע כשהכדורים מתחילים לשרוק. "הרוואת הפיל את הגבר הראשון שירה עליו,ואחר כך כיוון מחדש והפיל שני" (עמוד 37). עד מהרה הכוח נמלט מפקיסטן כשהמחבל בידיו. משם מתחילה העלילה לנוע מהר על פני הגלובוס כשהרוואת משתדל להקדים את יריביו ולמנוע א המתקפה.

תור יודע לכתוב ספרים שכאלו. עיבוד של עונה בסדרה 4 לכדי ספר מתח ופעולה. מלאכת התרגום שעשתה שרה ריפין טובה למדי, אך היה מקום להשתמש מדי פעם במונח לועזי. כך למשל טוב יותר לו היתה מותירה את יחידת אריות-הים בשמה המקורי – Navy SEALs. קל להאמין לתיאוריו של תור את ההוויה המבצעית של עולם הביון וסיכול הטרור. הרוואת הוא לוחם קר-רוח שהפנים היטב את שיעורי ה"שלוף – דרוך – תירה!" שלמד. בספר שקראתי אודות הבלש הפרטי טראביס מק-גי נכתב: "היתרון הגדול שלי על שני בריונים שמנים-מדי אלה היה המהירות. המהירות היא הקובעת. ללא המהירות היו מכים אותי בפני, וזה משפיל ומפחיד, וגם כואב מאוד. עוד יתרון משני שהיה לי נבע כמובן מכמה וכמה שנות נסיון, שלימדו אותי לקח חשוב והוא, שהגישה הטובה ביותר היא לגרום ליריב את מירב הכאב במינימום זמן" (מתוך הספר "נפילה חופשית בארגמן" מאת ג'ון ד. מקדונלד, הוצאת זמורה ביתן, 1983, עמוד 81). אלו הם כללים נכונים ביותר, כפי שחזרו ושנו באזני המדריכים שאימנו אותי בשעתו.

מנגד, הספר הוא נוסחתי מדי ולא מדלג על אף קלישאה בז'אנר. הרוואת פשוט מושלם מדי (בדומה לגיבורים אחרים מן הז'אנר דוגמת ג'ק באואר הטלוויזיוני או ג'ון קלארק של קלנסי). הוא גם חזק, גם חטוב, גם שרמנטי, וגם צלף מיומן. בקיצור ג'יימס בונד וגבריאל אלון קטנים עליו. זה יוצר לקורא יותר מאשר בעיית הזדהות. אבל, אם באים לספר כשיודעים מה הוא מציע (ומה לא), אזי בדומה לסרטי האקשן של צ'אק נוריס, אפשר יהנות מאוד. היה כיף.

3 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



3 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ