ביקורת ספרותית על The Diary of a Country Parson מאת James Woodforde
ספר מעולה

---

אחד מהספרים המשעשעים שקראתי לאחרונה המאפשר הצצה ליחסי מעמדות כפריים של התקופה, יחסים בין-מיניים, בישול ואכילה, ביגוד והכנתו מהתקופה, בידוד יחסי של אזורים כפריים, מקומה של הדת, ביקור וארוח של המעמדות הגבוהים, טיולים, מחלות וחיים באוניברסיטת אוקספורד במאה ה-18.

הכומר ג'יימס וודפורד לא היה איש דת מסור, מלומד או מוכשר במיוחד אך הוא נהנה מהחיים ודאג לתעד אותם במשך 45 שנים ביומן ססגוני, המספק לקורא מבט יוצא דופן ומפורט על חייו של איש כמורה כפרי. היומן, שנשכח והעלה אבק לתקופה של מאה שנים נמצא ופורסם בגרסא מקוצרת בשנת 1924, והפך לרב מכר בינ"ל, אע"פ שתואר בפי אחד המבקרים כ"לא יותר מכרוניקה של גרגרנות".
כמות האוכל שהוגשה על שולחנות המאה ה-18 היא מזעזעת לעיניו וקיבתו של הסועד המודרני, ווודפורד כמעט שלא ויתר על תאור ארוחותיו באופן מעורר התפעלות. לפניכם המנות שהכילו ארוחת ערב טיפוסית משנת 1784, כפי שהוא מתאר: דג סול ברוטב לובסטר, פרגיות, לשון בקר, רוסטביף, מרק, פילה בקר בפטריות מורל וכמהין, פאי יונים, לבבות, אווז עם אפונים, ריבת משמש, עוגות גבינה ופטריות מאודות. בארוחה אחרת הוא יכל לבחור בין דג או בשר חזיר, 3 עופות, שני ברווזים צלויים, צוואר חזיר, פודינג שזיפים וטארט שזיפים, טארט תפוחים ומגוון פירות ואגוזים, אותם שטף עם יין אדום ולבן, בירה וסיידר. עושה רושם שוודפורד לא בחל באף פריט אוכל, הכל עלה על שולחנו והוא אכן טמן ידו בצלחת.
כשאחותו נפטרה הוא תעד ביומנו את הצער הכן שחש, אך בכל זאת מצא את המקום להזכיר: "ארוחת ערב, תרנגול הודו צלוי". ארועים מהעולם החיצוני לא פלשו ליומנו. מלחמת העצמאות האמריקאית בקושי מוזכרת. כשהבסטיליה נפלה בשנת 1789 הוא אמנם הזכיר את המאורע בקצרה, אך נתן מקום נרחב יותר לתאור ארוחת הבוקר. הרישום האחרון ביומנו אכן מתעד ארוחה.
וודפורד היה אדם הגון- הוא דאג לשלוח אוכל לעניים מפעם לפעם ובאופן כללי הנהיג חיי מוסר- אך לאורך כל השנים המתועדות ביומנו אין אף לא אינדיקציה אחת בודדת המצביעה על תכנון וכתיבת הטפותיו בכנסיה או על חיבור רגשי כלשהו לאנשי קהילתו מעבר לאושר שחש כשהוזמן לשולחנם.
לאחר שקראתי עותק דיגיטלי מצאתי ברשת עותק בו מתועדים איורי ארכיטקטורה ונופים כפריים בנוסף להקדמה מפורטת, רכשתי, והוא מלבב ביותר.

אספתי כמה פנינים נוספות, ביניהן זו בה הוא מתאר כיצד צמד חזיריו פשטו על מזווה הבירה שלו:

"16 באפריל, 1778. שני החזרזירים עדיין אינם מסוגלים ללכת, אך הם מרגישים טוב יותר מאתמול. הם מועדים בחצר ואינם מצליחים בשום פנים ואופן להתייצב. אחה"צ שני החזרזירים שלי היו מפוכחים לחלוטין."

או כשהוא מתאר אנקדוטה על שן כואבת:

"24 באוקטובר, 1785. השיניים כאבו כל הלילה וגם הבוקר, שלחתי לקרוא לג'ון ריבס המפרזל שנוהג לעקור שיניים לאנשים, כדי שיעקור אחת משיני. הוא הגיע בסביבות 11 בבוקר ועקר את השן במשיכה הראשונה... סבלתי כאב למשך כל היום אך אי אפשר כלל להשוותו לכאבי שיניים."

מומלץ בחום

*תרגום הציטוטים על אחריותי

» ביקורות נוספות של רוסיננטה
» ביקורות נוספות על The Diary of a Country Parson