ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שני, 26 בספטמבר, 2016
ע"י פרל
ע"י פרל
"כשהתחלתי ללבוש מדים נשאתי שבועה, נוקס. בובי הוא המשפחה שלי, אבל גם צבא ארצות הברית הוא המשפחה שלי. אני אבצע את החקירה באופן אובייקטיבי ואצביע על האחראים. על כולם" (עמוד 159).
"הבריחה" מאת דיוויד באלדאצ'י (הוצאת מודן 2016) הוא הספר השלישי בסדרת הספרים אודות רב-נגד ג´ון פולר, סוכן הסי-איי-די, המחלקה לחקירת פשעים בצבא ארצות הברית. פולר, בנו הצעיר של הגנרל האגדי "הלוחם" ג'ון פולר האב (הסובל בסדרת הספרים מדימנציה ומאושפז במוסד), התגייס לצבא ארצות הברית בטרם מלחמת עיראק. בניגוד לאחיו הגדול, "בובי", ששירת כקצין מצטיין במודיעין חיל האוויר, ולאביו, הוא סירב לצאת לקצונה והתנדב לשרת "בקומנדו" (עמוד 142). הוא שירת כ"סרג'נט בגדוד השלישי, בחטיבה 75 על יד פורט בנינג" (עמוד 106), לחם בעיראק בפלוג'ה ובמוסול עוטר על גבורתו. לאחר מכן עבר ל סי-איי-די ונעשה לחוקר הטוב ביותר שלהם.
בספר זה נדרש פולר להתחקות אחר אסיר שנמלט ממתקן הכליאה השמור ביותר של צבא ארצות הברית בפורט לבנוורת. האסיר, שריצה מאסר עולם בעוון בגידה במולדת, נחשב למבריק שבקציני הפיקוד האסטרטגי ויועד יום אחד לעמוד בראשו. פולר הוא האיש האחרון עליו יש להטיל את המשימה, והוא גם המתאים ביותר לבצע, שכן הנמלט אינו אחר מאשר אחיו, רוברט "בובי" פולר. לכידתו היא משימה לאומית בעלת חשיבות עליונה שכן ברשותו מידע רגיש ומסווג. בתאו של אחיו הבכור נמצאה גופת גבר ומפרקתו שבורה. פולר מזהה מיד כי הקורבן נרצח תוך שימוש בטכניקת "שבירה-פיצוח-סוף. ככה לפחות אנחנו קוראים לזה. זאת טכניקה שמלמדים בקומנדו ובחיל הנחתים. משתמשים בה להריגה מהירה במקום קטן" (עמוד 120). לעזרתו נחלצת הסוכנת החשאית, היפה והקטלנית ורוניקה נוקס מהסוכנות לביטחון לאומי.
דומה שגיבורו של באלדאצ'י הוא ללא ספק חיקוי סביר (אם כי למצער יוצרו הוא סופר הרבה פחות מוצלח) של רב-סרן ג'ק ריצ'ר, הגיבור האלמותי שיצר לי צ'יילד. באתר האינטרנט שלו הבהיר צ'יילד כי בחר לעצב את גיבורו דווקא כשוטר צבאי משום שגיבורים יוצאי הקומנדו הימי (Navy Seals) והכוחות המיוחדים ישנם בשפע. דומה שהביוגרפיה של פולר מוכיחה שצדק. יחד עם זאת ריצ'ר אינו שוטר צבאי סטנדרטי אשר שימש כחוקר המצטיין של משטרת צבא ארצות הברית. באחד הספרים מצהיר ריצ'ר כי "על כל מה שהצבא לא הצליח ללמד אותי בנושא הסוואה, הוא כיפר בכך שלימד אותי הרבה על לחימה" (מתוך הספר "מחר תמות" מאת לי צ'יילד, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2011, עמוד 265). בסך הכל ריצ'ר מנסה לעשות את הדבר הנכון, "רוב הזמן. לפעמים זה עשה לי בעיות, ולפעמים זה זיכה אותי במדליה" (מתוך הספר "אישי" מאת לי צ'יילד, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2015, עמוד 107). אף שדמותו של ריצ'ר היא קלישאתית, שהרי הוא גם חזק, גם חטוב, גם שרמנטי, גם חוקר נחוש ומבריק, וגם צלף הבקי בשיטת ה"שלוף – דרוך – תירה", מצליח צ'יילד, לספר סיפור מותח במיוחד בכל פעם שבמהלכו הקורא אינו יכול שלא לאהוד את גיבורו.
באתר האינטרנט שלו נכתב כי באלדאצ'י קרא לגיבורו פולר, כמחווה לגנרל חיל הנחתים לואיס "צ'סטי" פולר, הנחת המעוטר ביותר בתולדות החיל. חביב ככל שזה יהיה, לא ברור מדוע לאור זאת הציב באלדאצ'י את גיבורו בשורות צבא ארצות הברית ולא בחיל הנחתים, בו שירת "צ'סטי". העלילה אמנם מותחת, אבל המחבר זורק פרטים רבים מדי לחלל האוויר והקורא אובד בים השמות, הסוכנויות והדמויות. אל יובן לא נכון, אני בעד ספרים שהם תוצר של מחקר מעמיק, עתירי פרטים ודמויות (נוסח קלנסי, פורסיית ודה-מיל) אבל זה מחייב יכולת כתיבה מן הסוג שבאלדאצ'י חסר. גם חלק מן הדיאלוגים פשוט מגוחכים. "היושר שלך וגם האצילות הארורה שלך ביישו אותי" (עמוד 176), מודה נוקס בפני פולר במהלך הספר. אנשים באמת מדברים כך? איפה? סביר יותר שהיתה אומרת משהו בסגנון, "שמע, לא נעים לי, אבל..".
תרגום הספר סביר ולא יותר מזה. כך למשל, הפכה המתרגמת את הגיבור לקצין בעוד שבניגוד לריצ'ר הוא רק רב-נגד (וזאת כאשר בספר נכתב שהוא בחר במודע שלא להיות קצין). בהמשך לכך את המושג "RANGERS" (רגימנט הריינג'רס ה-75), היחידה בה שירת פולר בטרם שהפך לחוקר, היא בחרה לתרגם כ"קומנדו", בחירה סבירה נוכח תפקיד הרגימנט אבל לא מדויקת דיו. בסך הכל מדובר מותחן חביב עם עלילה מותחת שמחזיקה ספר, אבל לא מעבר לזה. לא ריצ'ר וממש לא חומר לסדרה מתחרה. מצד שני בהינתן שצריך לחכות שנה בין ספר אחד של צ'יילד למשנהו זה מעביר את הזמן באופן סביר.
3 קוראים אהבו את הביקורת
3 הקוראים שאהבו את הביקורת
