ביקורת ספרותית על אשמת הכוכבים מאת ג'ון גרין
ספר מעולה

---

*מכיל ספוילרים*
מכירים את זה שממש משעמם לכם אז אתם חורשים את האינטרנט בניסיון למצוא סרט שיעביר לכם את הזמן? זה מה שקרה לי לפני משהו כמו חצי שנה, ונתקלתי בסרט שנשמע מעניין ומרגש בשם "אשמת הכוכבים" שמגולל את סיפור אהבתם של חולי סרטן. טוב, אז ראיתי אותו. הוא לא השפיע עלי יותר מדי. הוא היה מהסרטים האלה שמנסים לרגש ולגרום לך לבכות אבל לא ממש מצליחים. המשכתי בחיי.
שבוע הספר הגיע (שהוא במקרה התקופה האהובה עלי בשנה), והחלטתי לתת הזדמנויות לספרים שאני לא מכירה. ואז ראיתי ספר דק יחסית, עם כריכה כחולה וכיתוב צהבהב שעליו מתנוססת הכותרת "אשמת הכוכבים". בגלל שרציתי לבדוק אם הספר טוב יותר מהעיבוד הקולנועי, לקחתי אותו.
וכמו ב99% מהמקרים, זה היה נכון.
העיבוד הקולנועי לא מצליח בכלל להבין את העומק ואת המשמעות שיש לספר הנפלא הזה.
מטרת הספר היא להראות ש(אני מצטטת מהספר): "החיים הם לא מפעל להגשמת משאלות". וזה נכון. נכון לגמרי. אחרת לא היו מלחמות או פיגועים, לא היו אפליות או אסונות או גנבות. לא היו נערים, רק בתחילת דרכם, מתים בגלל מחלה חשוכת מרפא.
אבל למרות הכול, שווה לחיות את החיים. בשביל כל הדברים הטובים שנמצאים בו. בשביל לנסוע לאמסטרדם ו"לשתות את הכוכבים" ביחד, לפגוש סופרים טובים יותר מפטר ואן האוטן (אני אגיע אליו), וגם להתאהב. ואני לא חושבת שהייזל הייתה מוותרת על החיים שלה גם אם ידעה שאוגאסטוס לא יחיה את מספר השנים שמגיע לו לחיות, ובסופו של דבר להישאר לבד. כדי לחיות את האינסוף הקטן שלהם.

אני אוהבת את האהבה הנדירה שיש בספר הזה לספרים. זה מעבר ללאהוב ספר, אני מכירה את ההרגשה. הקורא מרגיש לפעמים הזדהות עם מה שהסופר כותב, כאילו זה נכתב למענו. לפעמים אפשר להרגיש כאילו רק הסופר מבין אותך, במיוחד אם הוא כותב על נושא שמאוד קרוב אליך. כך קרה להייזל בספר 'מכאוב מלכותי'. היא הרגישה כאילו פטר ואן האוטן הוא הבנאדם היחיד שיודע איך זה למות בלי באמת למות. ואני חושבת שזו עוד דרך של ג'ון גרין לבטא את האכזבות בעולם, כי כשאתה נוסע שעות ונאבק כדי לפגוש את הסופר האהוב עליך, המישהו היחיד שאתה מרגיש שמבין אותך כדי לקבל תשובות בלתי כתובות לספר האהוב עליך, ומגלה שהוא שתיין שיכור ומגעיל, אתה מבין שהעולם הרבה פעמים לא הוגן.
ואני יודעת שיש המון אנשים שחושבים שהספר הזה קיטשי ודביק אבל לדעתי הוא לא. הוא אמיתי, לטוב ולרע.
הוא מאוד השפיע עלי וקרוב אלי באופן אישי (ולא, זה לא נורא כמו שזה בטח נשמע). יהיה לו מקום אצלי בלב ואני לא אשכח אותו.
נ"ב - אם לא קראתם את הספר ואתם עדיין מעוניינים לקרוא אותו אחרי שקראתם את הביקורת- אל תראו את הסרט לפניי! לטובתכם!

» ביקורות נוספות של פריקית של ספרים
» ביקורות נוספות על אשמת הכוכבים