ביקורת ספרותית על נולד תחת מיליון צללים מאת אנדראה באספילד
ספר מעולה

---

נולד תחת מיליון צללים – אנדראה באספילד

עיתונאית בריטית אשר שהתה באפגניסטן כדי לסקר את נפילת הטאליבן, התאהבה במקום, החליטה להישאר ומכאן נולד ספרה הראשון.
באספילד פותחת לנו צוהר למדינה שבשני נושאים היא הראשונה בעולם: מלחמות וגידולי הפרג. בזכות דמותו של הילד, בן אחת עשרה בסך הכול, שהוא הגיבור הראשי של סיפורה, אנו רואים, שומעים ומריחים את המדינה שאנו לא יכולים לבקר בה.

אתחיל עם הריחות והטעמים: "סלט ירוק אדום קצוץ, קערות של יוגורט חלק לבן, עוף מטוגן מצופה תבלינים כתומים, אורז ובשר, תרד ירוק כהה ולחם כאן חם ולאחריהם פפסי תוסס וצלחות עמוסות בננות צהובות, תפוחים אדומים וגרגרי רימון ורודים." מגרה?
אמשיך אם הווי התושבים ושמחת החיים למרות מלחמות העקובות מדם: "עם שמיכה בצבע אדום עז ישבנו כולנו ברגליים שלובות במין מעגל, והמבוגרים הפריחו סיפורים שמחים לאוויר."

לא נפסח על הבערות, בעיקר בקרב הילדים, שקריאה וכתיבה נחשבה לשם דבר: "הייתה לו השכלה, את מבינה. הוא ידע לקרוא ולכתוב" (ילד שבזכות זה קיבל עבודה). לא נפסח על האבטלה והתעסוקה שהייתה באותה תקופה בה ילדים עם חוש מסחרי העסיקו ילדים: "אני נותן לו כמה כרטיסי טלפון והוא מקבל חמישים סנט על כל כרטיס שהוא מוכר."

העוני והסבל הגדול של התושבים לא פסחו עליהם, בעוד שהתיירים ראו רק את היופי עוצר הנשימה של המדינה ושתושביה אצילים ואמיצים, התושבים ידעו שהמציאות בארצם היא "כאב ומוות". בתי דירות שהיו בימי הזוהר גאוות העיר, הפכו לא יותר משכונות עוני, כעין "בור חדש להפיל בו את הנשמות האבודות של קאבול." הן המלחמה והן שרידיה המשיכו לגבות קורבנות מקרב בני המשפחה - אבות, אחים וילדים, ותוצאותיה שהשאירו את כולם "עניים כמו קבצנים," שלא בחלו לחטט בפחי אשפה עם יתר כלבי השכונה.

למרות העוני, הקדמה לא פסחה לא על המבוגרים שהשיגו את מטרתם בכל מחיר: "גם למי שלא היה כלום ואפילו בגדים לגופו, טלפון היה גם היה," ולא פסחה על התגשמות חלום חייו של הילד שלנו שיהיה לו מכשיר טלוויזיה. ברגע שקיבלו במתנה הרגיש "איך הדמעות נועצות סיכות חדשות מאחורי העיניים שלי."
אותו ילד, למוד סבל שחייו התאכזרו אליו, התבטא באופן שגרם לקורא לחייך וזאת משום שאמר את שחשב באותה שפת ילדים, וזאת לזכותה ייאמר של הסופרת: "למרות שניסיתי לדבר, הפה שלי פיגר בכמה צעדים אחרי הראש..." או "הוא הצביע בידו המיובלת על הפתח, היכן שכלב בגודלו של חמור עמד על המשמר והסתכל עלי כאילו הייתי ארוחת הערב שלו".

לא נגעתי בנקודות מדיניות, במלחמה ובתקיפת "מתאבדים" שאנו מכירים היטב על בשרינו, או מה קרה למדינה ולתושביה לפני, בעת ואחרי עזיבת הטאליבן לדרום הארץ, כי תוכלו לקרוא בקצרה בספר ולהחכים על כל אותם מנהגי נישואין, אהבה וחיי משפחה בכלל באפגניסטן.

גמעתי את הספר בשקיקה, ואם המלצתי מדברת אליכם, רוצו לקרוא אותו.

» ביקורות נוספות של פני
» ביקורות נוספות על נולד תחת מיליון צללים