ביקורת ספרותית על מרשעת - מחודש מאת גרגורי מגווייר
בזבוז של זמן

---

לפני לא הרבה זמן גילתי שיש מחזמר על המכשפה המרושעת מהקוסם מארץ עוץ.
השקעתי הרבה בחיפוש המחזמר בעברית, שהתברר שלא הוצג בכלל בישראל. אבל נו, טוב, ישראל, מה אפשר כבר לצפות?
אך שגילתי שיצא תרגום לספר הזה, הייתי חייבת לקרוא אותו, כי סוף סוף יש משהו בעברית שקשור המחזמר! (לא ידעתי שיצא תרגום לפני זה...)

אבל לצערי, -ולמרות שהרעיון עצמו של הסיפור מעולה- הספר היה מייגע.
הכתיבה הייתה משעממת ויצא שדילגתי על חלקים רבים בספר, בעיקר תיאורים. ואפילו יצא שדילגתי בהתחלה על כמה פרקים שלמים...
ממש התאמצתי לקרוא אותו.
וכל העניין הזה שכל הזמן מוציאים את אלפבה (המכשפה המרושעת מהמערב) כמסכנה, שעברה הזנחה, וילדה שחסרה לה אהבה בחיים, היה ממש מעצבן.
זה היה נראה שהסופר ממש מתאמץ להמציא דברים שיגרמו לאלפבה לשנוא את העולם וסיבות שהיא הפכה למכשפה.
ובשלב מסוים הסופר פשוט מתחיל לקרוא לאלפבה מכשפה, אבל גם משתמש בשם שלה, אלפבה.
מה הרעיון? תבחר שם אחד וזהו.
ועצם זה שבאמצע השיחה היא הופכת ממכשפה לאלפבה היה מאוד מבלבל ולא קשור.
אבל נקודת האור היחדה של הספר הייתה גלינדה. אוי, כמה שאהבתי את הדמות הזאת.
גלינדה פשוט נערה מעצבנת ומתנשאת שאוהבת בגדים, ולאט לאט לומדת להכיר את אלפבה.

*אזהרת ספויילר*
והדבר שהכי עיצבן אותי הוא הסוף.
לפי מה שאני זוכרת שקראתי, המכשפה הרעה מהמערב ראתה את הנעליים של דורותי ואז ניסתה לקחת אותן מדורותי. ודורותי התעצבנה, אז היא שפכה על המכשפה מים.
הסופר ממש שינה את זה.
פתאום המכשפה רוצה שדורותי תבוא אליה, מרחיקה את כולם משתיהן, צורחת עליה שהיא רוצה לרצוח אותה ואז כמעט נשרפת ודורותי המסכנה מנסה לעזור לה בכך ששופכת עליה דלי מים.
הו, למה אי אפשר להשאיר את הסוף המקורי ופשוט לכתוב למה זה קרה? למה היא רצתה את הנעליים ולא ידע שדורותי מחזיקה בהן קודם?
*סוף ספויילר*

אז פשוט אל תקראו את הספר הזה. הוא לא שווה את הזמן שלכם.

» ביקורות נוספות של החצילה מקומה שלישית
» ביקורות נוספות על מרשעת - מחודש