ביקורת ספרותית על הדס - רומן היסטורי מאת אסתר פיין
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 31 במאי, 2016
ע"י מוּמוּ


אזהרה! אין לקרוא ביקורת זו אם בכוונתכם לקרוא את הספר. והוא מדהים ולא כדאי לכם לפספס אותו. אם אין בכוונתכם לקרוא אותו/ לא אכפת לכם מספוילרים, אתם מוזמנים אל זו הביקורת. (ממש התחשק לי לשים פה את המשולש הזה של האזהרות, אבל אני ומחשבים.. טוב, נו.)

בצל עץ זית ואור ירח יושבת נערה.
לה צמה קלועה, שמלה רקומה וחיוך ביישני.
היא יושבת ורוקמת, נהנית מהרוח הנעימה.

במערה חשוכה מוארת בלהבות דקות יושב נער.
לו שיער אדמוני, עיניים ירוקות וצחוק מתגלגל.
הוא יושב ישיבה מזרחית, מתכנן תוכניות איך לנקום באויביו.

בגומחת גומא קטנה אל מול כינרת יושבים נער ונערה.
להם עיניים אוהבות, ידיים עדינות וחלום משותף.
הם משקיפים אל הכינרת חבוקים, רוקמים את העתיד.


הדס היא נערה שחיה בתקופת המרד הגדול. כשהיא נולדה, אמה מתה ולכן היא נולדת עם רגל אחת קצרה שגורמת לה לצליעה. להדס יש אחות, רות. היא יפהפיית הכפר, ולמרות זאת אף אחת לא מקנאת בה.
הדס ממורמרת- על עצמה, על העולם היפה שהיא מרגישה מחוץ לו, על זקנות הכפר שצוחקות על הצליעה שלה ונערות הכפר שלא מתחברות אליה בגלל זה. החברה היחידה שלה היא אלישבע, רווקה בת שלושים שמטפלת בה וברות מאז שאמא שלהן נפטרה. היא זו שלימדה אותן לבשל ולנקות, והיא זו שתמיד נמצאת שם בשביל הדס.
במקביל, אבא שלהן (נקרא לו 'אבא' מעכשיו למען הנוחות) רואה רק את דמות אשתו מרים בבנותיו- רות היא הבת המועדפת, כי היא מזכירה לו את מרים החיה, היפה, הצוחקת. ואילו הדס- היא מזכירה את מרים לפני מותה, מרים המרירה והכואבת, ובגלל זה אבא מתייחס להדס כמו אל שקופה.
אבל הדס לא לבד- לצידה תמיד עומדים אלישבע וסבא. סבא החכם מכל אדם, סבא הרגיש. הוא זה שתמיד מבין מה עובר עליה ומה להגיד כדי שתרגיש טוב יותר. בכל פעם שקשה לה, סבא רואה את זה על פניה ונחלץ לעזרתה.
כשהסיפור מתקדם הדס מבינה שהדברים לא עד כדי כך פשוטים: אלישבע נמצאת אצלם בבית כל כך הרבה בהצוחקת.יא מאוהבת כבר שנים באבא, שנדר לא להתחתן לעולם אחרי מות אמא; סבא החכם והעדין עבר מלחמות וכאב בחייו; וגם רות לפעמים מפחדת.

המרד ברומאים מתחיל! פאםפאםפאםפאםפאםםםם. מתחילות פגישות חשאיות בחצר המשפחה. הדס שיודעת לשמור סוד מצטרפת בחשאי למרד, ושם, בפגישות החשאיות היא פוגשת את עמירם. נער (ג'ינג'י XD) בגילה, שהולך כל יום על החבל הדק שבין המוות והחיים, בין הסכנה לביטחון. הוא יודע את שפת השליטים בארץ ומיטיב לעשות עסקים ולכן שולחים אותו לעשות איתם מסחר. באופן *לגמרי* לא צפוי, הוא והדס מתאהבים.
אבללללל!
(וכאן מגיע האבל הגדול)
עמירם נודר שהוא לא מתחתן עם הדס עד שימותו כל הרומאים ונעיף אותם כבר מהארץ שלנו אמן ויואו הם משתלטים לנו על כל מקום ויואו חייבים לעשות עם זה משהו כבר מוות לרומאיםםםםםם אמן (אוקיי, נסחפתי).

יודעים מה? אני פשוט אצטט את זה:
"דעי לך, הדס, שאני אוהב אותך יותר מחיי, ואין לילה שאיני הוגה בך וחושק בך- אך נדר נדרתי לאלוהים, שלא אגע בך עד שלא נתגבר על שלטון הרשע ונגרשנו מארצנו, ואת נדרי אמלא"
אכן, ידעתי שימלא את נדרו.
"אבל, עמירם," קראתי בתרעומת וקרובה ליאוש, "הן אבי וכרס קבעו את מועד נישואינו לעוד שנה."
"פתיה שלי, " ענה בחיבה רבה, "בעוד שנה כבר לא יישאר שריד ופליט לממשלת הרומאים בארצנו, וכאשר נינשא נהיה בארץ חופשית ונשרת את אלוהינו במסירות ואמונה."

עאעאעאע הם כאלה חמודיםםם
~~~
הקטעים של יופי הכינרת, התיאורים החיים של הבציר, הכתיבה שמצליחה להיות כל כך דומה לזו של פעם אבל עדיין נשארת קריאה ומרתקת. הספר מצליח לגעת בתקופה בעדינות, בכתיבה רוגעת ויפהפייה. אסתר פיין מצליחה לכתוב ככה שניכנס לתוך התקופה, נבין אותה ונזדהה עם הדמויות. היא מתארת קונפליקטים לא פשוטים, ובכל זאת עוברת אותם בהצלחה. הכתיבה שלה מדהימה בעיניי.
~~~
דמויות שאהבתי במיוחד!
שלמה- הנפח האבהי, החזק, בעל הקול העבה והמנחם. שלמה החזק שתמיד אפשר לסמוך עליו, שתמיד מאמין בצדקת דרכו.
דבורה- כי היא דואגת לכולם כמו אמא, שולטת על כל ההמולה בבית שלה ביד רמה, ופעלתנית כל הזמן. ושלמה ודבורה כאלה בעל ואישה טובים. הם משלימים אחד את השני, דואגים להכל ולכולם ותמיד אפשר ללכת אליהם כשיש לך צרה ולצאת עם פיתרון.
עמירם- איך אפשר שלא להתאהב בך? הוא ג'ינג'י, מצטט מהתנ"ך ומורד ברומאים, הוא צוחק צחוק מתגלגל על כל העולם ומכריח את כולם לצחוק יחד איתו. אני מתה עליו. הלוואי שהיה לי אח גדול כזה, הייתי מעריצה את האדמה שרגליו.
סבא- דמות מעולה. חכם הכפר שתמיד אומר דברי טעם, שכל כך אוהב את כולם. סבא העדין, שנותן עצה טובה ויודע איך לתת הרגשה טובה יותר לכל אחד.

פינת הציטוטים!

"ישבתי והרהרתי בכל הקורות אותנו. עד לט"ו באב אשתקד עמד העולם על כנו, אמנם היה זה עולם רע ועוין כלפי, אך היכרתיו וידעתיו מאוד. מאז כאילו עברו שנים רבות. כל העולם סביבי זז ממקומו התחיל לדהור דהרה פראית קדימה לתוך הזמן, והארועים מיהרו והדביקו זה את זה, ארוע אחד עדיין לא נגמר והשני הדביקו ועבר אותו, בדיוק כמו הגלים בכינרת בעת סערה. אני ומשפחתי וכל כפרנו נראינו כסירת דייגים קטנה, הנישאת על פני הגלים מבלי לדעת לאן ומתי תגיע."
רק כדי שתבינו את רמת הכתיבה. מדהימה.

ואת הציטוט הבא אני סתם אוהבת:
"עמירם," שאלתי, "האינך יודע פחד מהו?"
הוא הסתכל בי ישירות ואז הרכין את ראשו ושתיקה השתררה במערה. לא האצתי בו. ידעתי: השתיקה הארוכה תביא את התשובה הכנה ביותר. ואכן, כעבור זמן מה באה התשובה: "כן, למען האמת, מפחד אני. מדי בוקר, לפני שאני יוצא לעסקי, תוקף אותי פחד; פחד גדול כל כך, עד שאיני רוצה לצאת ממקום מחבואי לאוויר העולם ואני מתפלל לאבינו שבשמיים שיתן לי את הכוח להתגבר- לא על אויבי אלא על פחדי, שהוא אויבי הגדול ביותר."

~~~
הדס זה ספר מיוחד אצלינו בבית. אמא שלי קראה אותו בתור ילדה, ומאז שאני הייתי מספיק גדולה כדי לקרוא אותו, היא דחפה לי אותו לידיים, וכשאחותי גדלה אני המשכתי את המסורת ודחפתי לה אותו לידיים, ואני מניחה שגם אנחנו נמשיך לדחוף אותו לידיים של הבנות שלנו ושל כל מי שיסכים לקרוא אותו.
במיוחד לשלכם.


(פתאום קראתי פה את התקציר והוא די עילג. יש איך לשנות את זה?)
8 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
האופה בתלתלים (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
תודה כפרה XD
מוּמוּ (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
איך בא לי עכשיו כן לעשות את זה XD
האופה בתלתלים (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
זה יפדח אותי מדי, אז טוב ששכחת ;)
מוּמוּ (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
תודה:) פסקה יפהפייה.
קריקטורה (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
אהבתי את הפסקה על הפחד. זה הזכיר לי את זה:
https://www.youtube.com/watch?v=C-bAr0i0YAg

"אדם צריך שתהיה לו מילה
קצת מקום בעולם
אהבה לא נשכחת
וקול אמיתי לתפילה
ורגע מושלם
כדי לתת ולקחת
ולא לפחד מהפחד."

אחלה ביקורת, אגב.
מוּמוּ (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
אז אם תקרא תחזור לפה:)
זה שאין לנקוב בשמו (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
לא קראתי את הביקורת, כי יכול להיות שארצה מתישהו לקרוא את הספר, אז אני מעדיף כמה שפחות ספויילרים...
מוּמוּ (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
וואו, תודה! שכחתי להקדיש לך אותה.. את סולחת לי, נכון?
האופה בתלתלים (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
כבר אמרתי לך את דעתי עליו, אבל הביקורת אדירה!
מוּמוּ (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
אוף.. תודה בכל זאת:)
רויטל ק. (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
בתמורות העיתים
אבל תנמיכי ציפיות...
מוּמוּ (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
באמת? אני חייבת לקרוא את זה. איך קוראים לו?
רויטל ק. (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
ספר ילדות אהוב שגרם לי לבכות יותר מפעם...

אגב, היא כתבה לו גם ספר המשך (לדעתי הרבה פחות מוצלח).





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ