ביקורת ספרותית על אדון החצר מאת טריסטן אגולף
ספר טוב

---

אני זוכר שקראתי לא מעט על סופרים שניסו לכתוב את 'הרומן האמריקאי הגדול' (The Great American Novel) כלומר את זה שכותב דמויות ועלילה שתופסים את התקופה בצורה מדויקת ומובהקת. לצד זאת, נדמה לי שיש גם סוגה שצריכה להיקרא 'הרומן האנטי-אמריקני הגדול' - כלומר, זה שמבקר את התרבות האמריקנית בת זמנו ונכנס לה הישר בבטן הרכה. הדוגמא המובהקת היא כמובן 'התפסן בשדה השיפון' בו הולדן קולדפילד מבטא את חוסר שביעות הרצון ואת חוסר האמון שלו מאמריקה השמרנית של שנות ה50/60. לצדו אפשר למצוא רומנים כמו 'מועדון קרב' או 'ורנון גוד ליטל' (עוד ספר נהדר אך לא מספיק מוכר) שמגחכים ומבקרים את התרבות האמריקנית של ימיהם.
'אדון החצר' יצא לאור בערך באותה תקופה כמו 'מועדון קרב' - אמצע/סוף שנות ה90, אבל הוא שונה ממנו מאוד בטון. זהו רומן הביקורים של טריסטן אגולף, והוא זכה לשבחים מקיר לקיר ובצדק. אגולף פרסם עוד רומן נוסף לפני שהתאבד בשנת 2005. גיבור הרומן הוא ג'ון קלטנברונר, בן חווה בעיירה בייקר בדרום ארה"ב שזוכה למזל הגרוע ביותר שיצא לי לקרוא עליו - אביו, פוליטיקאי נערץ, נפטר לפני מותו, אמו חולה בצעירותו והחווה שהוא מטפח נהרסת ונלקחת ממנו בידי כוחות שאין לו אפשרות להתמודד איתם. לצד כל אלה, ג'ון הוא גם הטיפוס הכי אנטי-סוציאלי מאז הולדן קולדפילד בערך - הוא מסתגר בפני אנשים, הוא מעדיף את חברתן של חיות ויחסו כלפי הבריות נע בין אדישות לשנאה תהומית.

ג'ון קלטנבונר הוא אולי האנרכיסט הכי גדול שיצא לי לקרוא - וזאת מבלי שהוא יוצר מגע מרצונו עם האוכלוסיה. מתוך זעם ותיעוב כלפי קהילתו בבייקר, שמוצגת כעיירה תעשייתית שמכילה בעיקר שב"חים היספניים ורד-נקס שתיינים ועניים, קלטנברונר מארגן את שביתה אפקטיבית כלכך שהיא גם משתקת ומפריעה עמוקות לחיי קהילתו אך גם מדרדרת אותה לתהומות ביזוי ואלימות שמגיעות לשיא בסיום הרומן. ברומן, ג'ון עובד בעבודות הבזויות ביותר שניתן לחשוב עליהן - פועל בבית מטבחיים, עובד זבל, מפעיל מנוע בספינת שנעה על הנהר ועוד ועוד, ונדמה כי הוא לא בררן בכלל כלפי סוג העבודה, הוא לא שואף לכלום, הוא רק רוצה כסף לסיגריות ולמחייה (מצחינה, מלוכלכת ועלובה ככל שתהיה).

כתבתי בתחילה כי 'אדון החצר' הוא אחד רומן אנטי-אמריקני מכיוון שהוא חתיכת כתב אישום כנגד ארצות הברית שלא רואים בסרטים - העיירות הנידחות והעניות, העבודות הבזויות של מעמד הפועלים האמריקני, אירועי הספורט הנידחים שבהם אותם פועלים גסי רוח שותים, מקללים והולכים מכות, המוסדות הנוצריים שבוזזים את העניים שבתושבים והפוליטיקה הקטנטנה והבזויה של אותן עיירות. במהלך התבגרותו של ג'ון הוא נתקל בגורמים מכל אחד מהתחומים האלה, והם מפליאים בעליבותם ובחוסר יכולתם להתמודד עם אדם שסך הכל רוצה לחיות את חייו ושיעזבו אותו לנפשו. נכון שהיו אירועי אלימות שג'ון הוא היוזם שלהם, אבל איכשהו כולם מתקבלים על הדעת כתגובה הולמת לאופן שבו המערכת דורכת עליו.

לכשיצא, 'אדון החצר' זכה לשבחים רבים ואגולף נחשב לאחד מהמחברים הצעירים המבטיחים ביותר בארצות הברית (הוא פרסם את הרומן בתחילת שנות העשרים לחייו), לצערי ולצערם של קוראים רבים, התאבדותו גדעה את הקריירה הספרותית שלו באיבה. חבל, כי אדון החצר הוא רומן חד וביקורתי ברמה שמזמן לא יצא לי להתקל בה.

» ביקורות נוספות של lazarobbie
» ביקורות נוספות על אדון החצר