ביקורת ספרותית על ימי צקלג (מהדורה ראשונה, עם עובד) - שני כרכים מאת ס. יזהר

---

חובה לפתוח באזהרה! הספר קשה לקריאה. הוא סובל מחזרות ארוכות של 'זרמי תודעה' דומים מאוד ומתישים אצל דמויות שונות. כדאי להצטייד במידה מרובה של אתגר המובע באמירה 'התחלנו ולכן נסיים'.
עם סיום הספר, קראתי את פרק המבוא בספר של פרופ' גידי נבו הסוקר את הביקורות השונות לספר.
רציתי להוסיף 'תובנה' צורנית-ספרותית שלי שלא ראיתי שהובעה אצל המבקרים.
הספר בנוי באופן כיאסטי:
הספר מתחיל בפרקים קצרים יחסית (בין 15-20 עמודים) והדמויות המרכזיות הן בדרגת הפיקוד הנמוך: המ"כ והחיילים.
הספר ממשיך לפרקים ארוכים (בין 25 - 40 עמודים) והדמויות המופיעות בכירות יותר: מ"מ, מ"פ, סמג"ד, התאריך מרכזי: ראש השנה.
הספר חוזר לפרקים קצרים יחסית, ושוב הדמויות המרכזיות הן המ"כ והחיילים.

למבנה כיאסטי יש שני דגשים: המרכז העומד לכאורה כ'שיא', ומאידך, השוליים מהם יוצאים ואליהם חוזרים.
אצל יזהר המרכז הכיאסטי הוא 'שלילי'! 'ראש השנה' הוא חג זיכרון דתי המייצג בעיני יזהר את כוח השיפוט האלוהי! הדת היא כוח, והדרגות הבכירות גם מייצגי כוח. שניהם תובעים לעצמם נוכחות רבה.
לדעתי, מגמתו של ס. יזהר היא למקם את מרכז הקיום הלאומי ב'דרגות הנמוכות' זאת מטפורה המביעה חוסר אמון במארגני הכוח. יש כאן מחאה פוליטית!

הצעתי לקורא היא להתבונן בציר של ה'פרט' מול ה'מערכת' במהלך קריאת הספר

» ביקורות נוספות של אלכסיי אלכסנדרוביץ
» ביקורות נוספות על ימי צקלג (מהדורה ראשונה, עם עובד) - שני כרכים