ספר מורכב , רב שכבתי, שמציג מספר עצום של נושאים:
הרקע הוא סלוניקי שביוון. התקופה שנבחרה מתחילה בכיבוש הנאצי , המחתרת הקומוניסטית, דרך זוועות מלחמת העולם השניה, הקיטוב החברתי כפי שמתבטא גם כיום ביוון, ותהפוכות המישטר לאחר המלחמה, מקומוניזם לשילטון הגנרלים,ולאחריו הסוציאליסטים.
על רקע סוער זה, מתוארת מלחמה אחרת שזירתה היא באוניברסיטה של סלוניקי. כאן נאבקים פרופסורים, דוקטורנטים וסטודנטים על, מקומם ובעיקר היכולת שלהם לשמור על עצמאותם ודעותיהם.
ההתמקדות היא במספר דמויות:
אקסנגלוס- פרופסור בדימוס, זקן השבט, שתמך הלכה למעשה בנאצים, מעשית ואידאולוגית והצליח לשמור על מעמדו גם לאחר המלחמה.
אסטריו - הפרופסור חסר העמדה , חף ממחקרים , גונב תזות ורעיונות, ושורד.
סוקרויולגו- גיבור הספר, תלמיד המחקר של אסטריו, חוקר את האמת ומנסה להצמד אליה. המסקנות שלו "איומות" מבחינה מחקרית- "יש יותר מצד אחד ששיתף פעולה עם הנאצים".
פאני- הבחורה שהפכה לדוקטורנטית ופנתה לכיוון הזימרה. מזכירה מעט את סיפורה של ננה מושקורי.
ולסוף " השבבים" , על פי האימרה של סטאלין:" כשחוטבים עצים עפים שבבים". אלו הם האנשים החלשים, שמאבקם הוא הקיום, הן בדרך נוכלות ורמיה או כלי שרידות אחרים.
אכן כמו באגם או בים,רב שכבתיות שמתערבבת אחת בשניה במארג, ועדיין הספר מיצג את היחוד שלהם , במיוחד של "השבבים".
אולי נייר הלקמוס של הספר והתקופה הוא סוקיורולוגו, הסטודנט שמאמין במחקר טהור, עד ש" הכוונה" של המנחה שלו מובילה אותו למסקנה:" באותו רגע תפס התלמיד שבין דמוקרטים ובין פשיסטים, גאונים או אידיוטים,משכילים או חסרי השכלה- כל הפרופסורים הנכבדים משחקים במשחק השררה. כמו בצבא.
התלבושות והתפאורות מתחלפות, אבל הכללים משותפים.
דבר ראשון דורכים עליך. אם תחזיק מעמד, אחר כך תדרוך גם אתה על אחרים..."
יש בספר דיון רציני על מהות ההיסטוריה והכלים של מחקרה.
פאני אומרת לפרופסור:" בגישות שהצגת יש פגם יסודי אחד. המקורות שהן מסתמכות עליהם הם הגיבורים של המאורעות, אנשי המנגנונים.אף חוקר לא ניסה לדבר עם אנשים פשוטים.."
ואז מוסיף אסטריו:"אני מסכים עם גברת דוקו ( פאני).
הענין הוא בראש וראשונה הוא טכני. אבל, מאחורי הקושי הטכני מסתתר קושי נוסף, סיבה רצינית יותר, לדעתי: הפוליטיזציה של נקודת המוצא...רוב החוקרים מניחים מראש שההחלטות והמהלכים הפוליטיים נמסרים ועוברים כמות שהם מלמעלה למטה. סכימטי ונוח. מוחק את הגורם האנושי. באופן זה, הסובייקטים נהפכים לרצועות תמסורת של החלטות".
לא אמשיך בסצינות היום יום. רק אומר כי גיליתי שהמושג העברי של "יודונאצי" נוצר ביוון ונקרא "יוונאצי".
הסיום של המלחמה קשה יותר.
מערבולת של :"על דאטפת אטפוך, וסוף מטיפייך יטופון (שפירושה: "על שהצפת הציפוך, וסופם של מציפיך לצוף)",
תוקפת את סלוניקי, חברים מוכרזים כאויבים וההיפך.
איך אומרים ה"שבבים": אין צדק בעולם.
ולבסוף הירהורים בעקבות הספר.
בחלק מהקטעים בספר זיהיתי קוים זהים להתנהגותנו ממלחמת השיחרור ואולי עד היום. הצורך האובססיבי שלנו ל"בדל". כלומר להדגיש את השונה,מול האפשרות להתיחס למשותף.
ולבסוף משהו על מהפכות ושינויים חברתיים פתאומיים.
תהליכים אלו נעצרים, לא בגלל גורמים חיצוניים , אלא בעיקר התהליך מכלה עצמו מבפנים.
הספר דורש מאמץ ששכרו רב.
כדאי לקרוא על תולדות יוון המודרנית לפני או במקביל לקריאה בספר.
הספר מציג בצורה חושפת וקשה את מנגנוני הניצול והשרידות. של היחידים.
