ביקורת ספרותית על אני עדיין כאן - פרוזה # מאת קללי אביט
ספר טוב

---

סיפור מעורר מחשבות, קריא וזורם. סיימתי אותו ביום אחד. מקריאת הכתוב בגב הספר ציפיתי לספר סוחט דמעות ומרגש מאד והאמת שקצת התאכזבתי. לדעתי חסר עומק בסיפור אבל בקלות אפשר להתאהב בגיבורים ולפעמים זה מספיק.
אלזה מאושפזת בבית חולים לאחר תאונה עקב מפולת שלגים. היא שוכבת מחוסרת הכרה ללא יכולת תזוזה או תחושה אבל עם יכולת שמיעה. אף אחר לא יודע שהיא שומעת כל דבר שאומרם הרופאים ובני המשפחה המבקרים.
כמה חדרים לידה מאושפז אחיו של טיבו, לאחר שדרס שתי ילדות כשנהג שיכור. טיבו מאד כועס על אחיו ולא מסוגל לבקרו. כאשר טיבו בא עם אמו, הוא משאיר אותה בחדרו של האח ויוצא החוצה. הוא נכנס בטעות לחדרה של אלזה ומתחיל לדבר אליה. בפעם הראשונה הוא נכנס בטעות אבל הוא נקשר אליה וממשיך לבקרה מדי שבוע.
טיבו מתאהב באלזה ואלזה מתאהבת בטיבו. נרם פה סיפור אהבה יוצא דופן בין השניים.
מכיוון שאלזה כבר שוכבת כך כמה חודשים ואין כל שיפור במצבה, הרופאים שוקלים לנתקה ממכשירי ההנשמה. טיבו מנסה לשנות את החלטת הרופאים. האם יצליח? תצטרכו לקרוא כדי לדעת את התשובה.
בסיפור יש ביקורת על הרופאים בטענה שהם לעיתים אדישים וקרים ופועלים רק לפי הספר.
לקראת הסוף הספר צובר תאוצה וממש הייתי במתח לדעת איך ייגמר הסיפור והאם יהיה הפי אנד. הצטערתי שהספר הסתיים והייתי מאד שמחה אם יהיה לו ספר המשך.
הסוף הותיר אותי מלאת מחשבות. סיפור אהבה מיוחד. ממליצה בחום!

» ביקורות נוספות של תושיק
» ביקורות נוספות על אני עדיין כאן - פרוזה #